עו"ד ארז פורמנסקי: "לדעת ולחוות כמה שיותר – ידע וניסיון זה priceless"
הזיכרון הראשון של עו"ד ארז פורמנסקי במקצוע, נשמע כלקוח מסצנה מסרט הוליוודי על מתמחים צעירים. "זה היה אחרי שבועיים מתחילת תקופת ההתמחות שלי, כשהמאמן זימן אותי בפעם הראשונה לפגישה אצלו בלשכה, בנוגע לחוות הדעת הראשונה שכתבתי", הוא נזכר, "אני יושב מולו, הוא מסתכל עליי ולא אומר מילה. שתיקה ארוכה שכזו. איפשהו בין הרומנטיקה לאזור הדמדומים. אין רעשי רקע. לא זכור לי שעבר לי משהו בראש. סתם בוהה בו. ואז באופן תיאטרלי הוא מניף את הידיים מעל גובה הכתפיים ביחד עם אסופת המסמכים שהגשתי לו ובאחת שומט אותה, בזמן שהידיים שלו נשארות באוויר".
למרות שמדובר היה בעשרים עמודים בלבד, כל התיאטרליות הזאת יצרה 'רעש' הרבה יותר חזק ממה שהדפים שנפלו באמת השמיעו. "ואז הוא אומר לי: 'כזו ערימה של שטויות הרבה זמן לא קראתי. אבל מה – ייאמר לזכותך שלפחות אתה יודע לכתוב הרבה יותר טוב מכל עורך דין שיש כאן'. חשבתי שהוא מפרגן אז עניתי 'תודה רבה על המחמאה', אבל הוא השיב: 'זו לא מחמאה', אמר לי שאני יכול לחזור למקומי, ויצאתי. בלי אסופת המסמכים".
הכניסה של עו"ד פורמנסקי לעולם עריכת הדין הייתה במקרה לגמרי, ולא בעקבות חלום ילדות כלשהו. "בגיל 25 מישהי שמכירה אותי בעקיפין אמרה לי בשיחה אקראית לחלוטין שיתאים לי להיות עו"ד", הוא נזכר, "אין לי מושג למה, אבל זרמתי עם הרעיון בלי לחשוב על זה יותר מדי ובאמת היה קליק מהיום הראשון של הלימודים, ומאז אני ממשיך לפעול באותו קו: לעשות את מה שנראה נכון, בלי לחשוב יותר מדי על התהליך. פשוט לסמוך על התהליך עצמו ועל איך שאני מרגיש את האנשים שנרתמים לעניין. כיום מה שמניע אותי זה לעשות מה שצריך בהתלהבות ועד קצה גבול היכולת, עד שאין עוד מה לסחוט מעצמי – ולמחרת אותו דבר וקצת יותר.
"גם הבחירה בתחום נזקי הגוף לא הייתה מתוכננת. ברחתי מזה אחרי טרום ההתמחות ובשנים הראשונות בכלל עסקתי בליטיגציה מסחרית. עם הזמן תיקי נזקי גוף וביטוח לאומי נותבו אליי ובסיוע חבר טוב מהתחום – עו"ד ניסן מנו, שאיתו אני נוהג להתייעץ מאז ועד היום – דברים התחילו להתחבר. בלי לשים לב, כשכיר, הקמתי מחלקה שלמה של ביטוח לאומי ונזקי גוף, כולל עובדים תחתיי. עם הזמן אלו התחומים היחידים שעסקתי בהם וזנחתי לחלוטין את כל השאר, שכבר הפסיקו לעניין אותי".
אתה מרגיש שעשית בחירה נכונה במקצוע עריכת הדין?
"למען האמת בהתחלה לא הצלחתי להתקבל להתמחות באף משרד, ועברתי משהו כמו שלושים ראיונות. בסוף, עם סיום הלימודים, באמצע 2011, התקבלתי למשרד מוכר שעוסק בתחום, אלא שאחרי שנה עזבתי כי לא הרגשתי חיבור. הוסמכתי בדצמבר 2013 ומינואר 2014 עד אמצע 2021 עבדתי כשכיר, עד שהקמתי משרד עצמאי לחלוטין. המקצוע עצמו ממש לא היה כפי שדמנייתי. הגעתי למסקנה שכל מה שלימדו אותך ואמרו לך, לא תמיד תואם, בלשון המעטה, את המציאות. במקרים רבים, כדי להגיע לתוצאה הנכונה והטובה ביותר, כדאי לעשות בדיוק ההיפך ממה שכולם עושים. בנוסף, התפיסה שכעו"ד אתה צריך להפעיל כוח בשביל להגיע לתוצאה הנכונה, שגויה מהיסוד וסביר להניח שהיא מה שגורמת להמון עורכי דין לדרוך במקום ולחוש תסכול.
"לגבי עצמי גיליתי שכדאי לדעת ולחוות כמה שיותר. ידע וניסיון זה priceless. למדתי לא לפחד לסמוך על עצמי, על השכל הישר ועל האינטואיציה. זה תמיד עדיף על יישום עצות של אחרים שלא נמצאים בפוזיציה שלי. דווקא בגלל שאני לא מקשיב לאחרים, גיליתי שאני זה שצריך לייעץ".
המפתח: לדעת לשחרר
כשאנחנו שואלים את עו"ד פורמנסקי אם בתיק הראשון שלו הוא ניצח או הפסיד, הוא מכוון אותנו לתובנה רחבה יותר בנוגע להפסדים או זכיות. "לא תמיד כשאתה מנצח אתה באמת מנצח ולא תמיד כשאתה מפסיד אתה באמת מפסיד. כשאתה כן עם עצמך ויודע לזהות בהפסד איפה טעית בתהליך, ומה היה צריך להיעשות במקום, זה כל כך נצרב בך כך שבפעם הבאה תעשה הכול בשביל לא לחוות שוב את אותה צריבה. ככה שההפסד בסופו של יום הוא לא באמת כזה, בתנאי שהוא גורם לך לשנות תפיסה, תהליך, חשיבה, ומכאן ואילך לייצר לך הצלחה וניצחונות.
"זה מתחבר גם לסטיגמה שיש על עורכי דין, לפיה צריך לדבר או להתווכח בשביל לייצר ערך או לנצח. אבל האמת היא הפוכה – תירגע, תרפה, תשחרר. ואיפה שצריך – תשתוק. בעיני, כנגד הסטיגמות שיש על עורכי דין, שלוש התכונות הכי חשובות הן התמדה, עקשנות ולדעת ששתיהן לא שוות כלום אם אתה לא יודע מתי ואיפה לשחרר, לוותר ולזרום. מים ממיסים סלע, לא ההיפך".
מה המקרה שהכי נגע לך ללב במהלך עבודתך?
"מתוך מחשבה שאני יכול להצליח באותם תיקים, במשך כשלוש שנים לקחתי על עצמי המון מקרים של נכות כללית. ידעתי שהסיכוי שאותם מבוטחים יעמדו בתשלומי שכר הטרחה שואף לאפס ולצערי צדקתי אבל למרות חיסרון הכיס שנוצר, הרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון. יש סיבה לזה שעזרתי לאותם אנשים, ושיהיה להם לבריאות במלוא מובן המילה. כסף זה לא הכול בחיים, יש גם זהב".
ומה ההחלטה הכי קשה שלקחת כעורך דין?
"לפעול בניגוד גמור לחוות דעת רפואית מטעמי, לשנות כיוון בתיק ולדעת שהאינטואיציה צדקה חרף החשש הגדול שהיה במשך תקופה לא קצרה".
רבים מתקשים לעמוד בתשלומים על הוצאות המשפט – אגרות, חוות דעת וכדומה – ונעזרים בהעמדת השקעה משפטית. זכור לך מקרה ספציפי שהיה לך חשוב במיוחד, שבו הסתייעת בהשקעות משפטיות?
"בהחלט, יש מקרה שעדיין מתנהל ובכיוון מאוד חיובי. תיק של רשלנות רפואית על איחור באבחון של סרטן צוואר הרחם. מהפגישה הראשונה עם הלקוחה יצאתי סקפטי לחלוטין שבכלל מדובר ברשלנות ועד היום אני יודע שחוות הדעת של ד"ר זוהר לויתן – חוות הדעת הרפואית-משפטית הכי מקצועית שנתקלתי בה – היא זו שאפשרה לנו להמשיך בביטחון קדימה. התוכנית של ג'סטיס, שהעמידה את ההשקעה עבורנו, הייתה משמעותית ביותר להמשך התהליך וההתנהלות מולם הייתה מקצועית ברמות הכי גבוהות שיש. אני אומר את זה בכנות מלאה".
עו"ד פורמנסקי מגדיר את ה"אני העתידי" כמורה הכי טוב שלו, ומוסיף כי המודל שלו לחיקוי הוא ד"ר עוזי שי, עד לאחרונה פסיכיאטר מחוז ת"א במשך יותר מעשרים שנה. "הוא אי של יציבות ושלוות נפש בתוך אוקיינוס אינסופי של טירוף. ממש לאחרונה 'גיליתי' לו שלפעמים אני והוא מנהלים שיח טלפתי ושזה מאוד תורם לי. הוא השיב שזה מאוד משמח אותו לשמוע ושמתישהו ישלח לי על זה חשבון בגין ייעוץ טלפתי…".
לסיום, במה היית עוסק אם לא היית עורך דין?
"קשה לי לומר אבל אולי הייתי הולך לחלוב פרות איפשהו".
ואיפה תהיה בעוד עשר שנים?
"במשרד שלי, שיהיה בתאילנד".
