- מאמר אורח מאת: עו"ד ד"ר אסף פוזנר
נפגע אופייני, המגיש תביעת נזיקין, מצוי בדרך כלל בקשיים כספיים; קשיים אלה נובעים גם מצרכיו הגדלים, בשל הפגיעה בו, ובמקרים רבים גם בשל ירידה דרסטית בהכנסתו.
קשיים אלה מתעצמים לנוכח העלויות הגבוהות בניהול תביעה משפטית. הוצאות אלה כוללות חוות דעת רפואיות (שיש בהם צורך בתיק שאינו תאונת דרכים), חוות דעת על רשלנות המזיק (במקרים שלא מדובר בתאונות דרכים, וכולל חוות דעת יקרות ביותר בתיקי רשלנות רפואית) וחוות דעת נלוות (כגון, חוות דעת אקטואריות על ניכויים ועל תוחלת חיים, חוות דעת כלכליות על שיעור היוון, חוות דעת על עלויות ניידות ודיור, חוות דעת על עלויות רפואיות ועוד)
מימון חוות דעת רפואית? אל תשכחו את חוות דעת הנגדית
מעבר לכך: הניזוקים זקוקים, במקרים רבים, לחוות דעת נגדיות לאלה של המזיקים, אשר בכיסם הפרוטה אינה חסרה (על בעיית מאזן הכוחות וחוסר השוויון בין מזיקים לניזוקים, עמד לאחרונה השופט שטיין בבש"א 5894/18 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' להבות ושירותים בע"מ (פורסם בנבו, 19.8.2018) שאף ציין שבתי המשפט צריכים לפעול לתיקונו).
קשיים כספיים של ניזוקים, מביאים לכך שהם נאלצים לוותר על חוות דעת רבות, למרות שאלו היו משיאות תשואה ניכרת. בנוסף לכך נאלצים הניזוקים לשאת בסכומים נוספים, המוסיפים על העול, בהם אגרות בית משפט, עלויות איסוף תיעוד רפואי, שכר מגשרים, ועוד.
כמובן, שמצב דברים זה הוא אינטרס מובהק של המזיקים, ובכך הם מנצלים את העובדה שבישראל (בניגוד למדינות שונות) אסור לעורכי הדין המייצגים, לממן מכיסם את חוות הדעת (כלל 44 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986). קושי זה של ניזוקים מוקצן בכך שבתי המשפט אינם מפתחים ומיישמים בהרחבה כלים כגון חיוב מזיק בתשלום על חשבון (כפי שקיים, למשל, באנגליה) או חיוב מזיקים בריבית מיוחדת (וראו לעניין זה אסף פוזנר, "עיכוב תשלומים על ידי חברות ביטוח: האמנם אור בקצה המנהרה? בעקבות חוק חוזה ביטוח (תיקון מס' 4), התש"ע -2010", רפואה ומשפט גיליון 42, עמ' 115 (2010)).
לא רק חסרון כיס: מימון חוות דעת רפואית לתובעים שלא רוצים לפגוע בחסכונות ארוכי טווח
גם תובעים שאינם סובלים מחסרון-כיס, אך שהם שונאי סיכון, עלולים לוותר על תביעה, או להסתפק בהגשת תביעה חלקית, לאור עלויותיה והסיכון הכרוך בה. אותם תובעים מבינים היטב כי התובע היחיד מושפע מן המקריות של עולם המשפט, וייתכן כי יש לו אפיקי השקעה חלופיים לכספו, בהם הוא היה מעדיף להשקיע, על פני תביעה משפטית שהוא אינו יכול לשלוט בה, אינו יכול להבין ואף אינו יכול להעריך אותה.
קבוצת ג'סטיס: ממימון משפטי למימון חוות דעת רפואיות
על רקע זה, כניסתה למשחק של קרן ג'סטיס, המציעה להשקיע במימון תביעות בתיקי נזיקין נבחרות של תובעים פרטיים, עשויה להניב בשורה של ממש – הן לניזוקים והן לעורכי דינם. היכולת של ניזוק, גם אם הוא במצוקה, לממן חוות דעת, יכולה לסייע באיזון בין תובעים לבין נתבעים. איזון זה, יביא גם לכך שמזיקים יצטרכו לשאת במלוא הנזק ולא יוכלו להסתמך על מצוקת הניזוק. מימון זה עשוי גם להביא לסיום מהיר יותר של תיקים, שכן מזיקים ידעו שלא ירוויחו מהמתנה למועד הגשת הראיות (שאז צריך להגיש חלק גדול מחוות הדעת), ויגיעו לפשרות סבירות בתחילת הדרך. מצב דברים זה, שהוא בשלבי התפתחות ראשוניים, אף יקדם את זכות הגישה לבתי המשפט של ניזוקים, זכות הנחשבת לזכות יסוד.
תנאי בסיסי לקידום מטרות אלה, הוא כי התשלום לקרן ג'סטיס מתבצע מתביעות המסתיימות בהצלחה בלבד (בפסק דין או בהסכם פשרה), כאשר אם תביעה נדחית, חלילה, הניזוק התובע פטור מכל תשלום. היתרון של הניזוק כפול:
- מתאפשר לו לא רק להגיש את התביעה עצמה – אלא אף להגיש את תביעה איכותית וחזקה, שנתמכת בחוות דעת משפטית שאינן זולות מהמומחים הטובים ביותר שניתן להשיג – מה שמחזק את עוצמת התביעה, מחזק את הפוזיציה המשפטית של עורך הדין בעת ניהול התיק, ובאופן טבעי עשוי להעלות את סכום הפיצוי הסופי לניזוק (שכן במקרה של ניזוק בעל תקציב חלקי, ייתכן שגם אם יצליח להעמיד תביעה, לא בהכרח תהיה זו תביעה איכותית ומלאה – למשל במקרה שהיה ניתן או אף צריך להגיש מספר חוות דעת, ממומחים שונים ומדיסציפלינות שונות, כדי להוכיח אספקטים שונים בתביעה)
- כל ומלוא הסיכון מוטל על כתפי החברה המשקיעה, והניזוק מוגן מהאפשרות שיצא בחיסרון-כיס מהתביעה, אם חלילה תביעתו תידחה (ובכך לא רק שלא נהנה מפירות, אלא אף "הפסיד" את כל הסכומים שהשקיע בתביעה לאורך הדרך). ניזוק כזה יוכל לנהל את התיק בצורה ראויה, ללא חשש מ"חרב דמוקלס" התלויה מעל ראשו, והסיכון שיצטרך להחזיר (במקרה של הפסד) סכומי עתק. כמובן, היכולות הכלכליות של קרן ג'סטיס מקלות לא רק על הלקוח, אלא גם על עורך הדין, שלעתים לא יכול להגיש תביעה כלל (במקרה של לקוח חסר כל, או שונא סיכון) או מגיש תביעה חלקית ולמעשה "נאבק בידיים קשורות", לאור מגבלותיו הכלכליות של הלקוח המשליכות במישרין על ה"נשק" בו מתחמש עורך הדין בבואו לצאת למערכה.
עם זאת, על קצה המזלג, אפנה לשתי שאלות בסיסיות, שתצטרכנה לקבל תשובה, בהמשך הדרך, על ידי בתי המשפט והיכולות להשליך על התפתחות התחום:
הראשונה – חברות למימון תביעות, גובות, מטבע הדברים, עמלה. תמחור ההשקעה מביא בחשבון פרמטרים שונים, בראשם כאמור פרמיית סיכון (בחלק מהתיקים שאינם תאונות דרכים וטרם נקבעה בהם אחריות), היינו האפשרות שהתובע יפסיד בדין וההשקעה כולה תימחק, הן את אי-הוודאות לגבי משך ההשקעה (התלוי במועד מתן פסק הדין), והן את ערך הכסף המושקע.
כידוע, בישראל, אם התובע זוכה בתביעתו, בית המשפט מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט (מה שמכונה "הכלל האנגלי"). האם בחיוב ההוצאות, בית המשפט יחייב את המזיק לשלם את עלות חוות הדעת בלבד, או שמא יחייב את המזיק לשלם גם את עלות המימון (היינו, עלות חוות הדעת, בתוספת לעמלת המשקיעה)? השתת עלות המימון על הנתבע תהפוך את אפשרות קבלת ההשקעה לאטרקטיבית עוד יותר עבור התובעים.
לדעתי, מן הראוי לחייב את המזיקים בתשלום מלוא ההוצאות, עם עלויות המימון, מאחר ואלה נובעים באופן ישיר מהאירוע הנזיקי והינם בגדר נזק נלווה. עם זאת, ככל שניזוקים יגישו חוות דעת חסרות בסיס, בשל העובדה שהם אינם נושאים בעלות, ייתכן ויהא מקום להשית לפחות את עלות המימון עליהם.
שנית – בתי המשפט פיתחו פתרונות לבעיית הניזוק שאינו יכול לממן חוות דעת, אם כי בנסיבות חריגות. פתרונות אלה התייחסו בעיקר לחוות דעת רפואיות, שהם תנאי ואין בלתו להגשת תביעה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על פי הפתרון שנקבע, בנסיבות חריגות כאמור (ביניהם מקרה בו התובע חסר אמצעים והוא יכול להראות שיש לו סיכוי סביר בתביעה), בית המשפט ימנה מומחה מטעמו. בתי המשפט עמדו על כך שהפתרון הוא בעייתי מבחינתו של התובע, באשר הוא מעניק יתרון לנתבע דווקא, שיוכל להגיש למומחה שימונה, חוות דעת עצמאית מטעמו, ואולי לשכנע בכך את המומחה מטעם בית המשפט, בעוד שכלי זה אינו עומד לתובע (רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון אייזנבך (פורסם בנבו, 8.5.2012)).
מעבר לכך: בתי המשפט החילו כלל זה רק על חוות דעת בסיסיות ביותר, ולא על כל חוות דעת היכולה להגדיל את הסכום הנתבע (רע"א 586/15 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (פורסם בנבו, 12.2.2015)). מן הראוי לציין שכאשר הפטור ניתן בשל "קשר שתיקה" של רופאים בישראל (ולא מטעמים של חוסר יכולת) לא חייב בית המשפט את התובע לפנות לחו"ל (כדי לנתץ את קשר השתיקה), נוכח העלויות הגדולות הכרוכות בכך, אך לעומת זאת, בתי המשפט – כתנאי למינוי מומחה מטעם בית המשפט, משום שמדובר בפניה בשל חוסר אמצעים כספיים – עמדו על כך שהניזוק ינסה לממן את חוות הדעת לא רק מאמצעיו שלו, אלא גם באמצעות פניה לבני משפחה אחרים (ת"א (מחוזי י-ם) 51751-08-15 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (פורסם בנבו, 3.9.2018) או באמצעים סבירים אחרים.
גם בעניין זה, קרן ג'סטיס עשויה לטרוף את הקלפים ולעורר את השאלה, האם בטרם פונה ניזוק ומבקש מינוי של מומחה מטעם בית המשפט (או, למשל, פטור מאגרה), הוא חייב במסגרת "אמצעים סבירים אחרים" לפנות אל קרן ג'סטיס בבקשה לקבלת השקעה. קביעה חיובית, תעצים – כמובן – את מעמדה של קרן ג'סטיס, אך גם סכנה בצידה: יהא בה, לכאורה, להעביר – ולו בעקיפין – סמכות שיפוטית לגוף פרטי.
כך או אחרת, נראה כי קרן ג'סטיס מציעה בשורה של ממש, הצפויה לשפר מאוד את סיכויי הניזוקים להשיג חוות דעת מיטביות, ללא כל סיכון כספי, מקום שהדבר נמנע מהם בעבר בשל חסרון-כיס. התובעים מן הסוג האחר – תובעים שונאי סיכון – מקבלים אף הם מענה ופתרון.
בכך יוכלו תובעים פוטנציאליים להגדיל משמעותית את סיכויי התביעה ולמנף את שיעור הפיצויים, וכפועל יוצא להביא לאיזון מחודש של מאזן הכוחות הבלתי-שוויוני שהיה קיים עד כה בין מזיקים לניזוקים.
למותר לציין כי כפועל יוצא, ולאור העובדה שעורכי הדין העוסקים בתחום, מקבלים שכר טרחה באחוזים מסכום הזכייה, אף עורכי הדין צפויים להרוויח.
עו"ד ד"ר אסף פוזנר הינו שותף במשרד קמחי, פלד, פוזנר, שילה ושות' ומרצה לרשלנות רפואית ודיני פיצויים באוניברסיטה העברית.
