ראיון עם פרופסור יוסי פיקל

הכר את המומחה: פרופ' יוסי פיקל – רפואת עיניים 

"הרפואה עבורי היא לא רק משלח יד אלא מהות היום יום"

את השיחה איתנו פותח פרופ' יוסי פיקל בציטוט שמלווה אותו כל חייו, מתוך הספר "קנדיד" של וולטר. "קראתי אותו בילדותי ומשפט הסיום בספר – שנחשב קלאסיקה עולמית – מתייחס לחבריו של הגיבור אשר השלימו יחד איתו מסע ארוך והם שואלים אותו – ומה עכשיו? התשובה שלו היא 'נעבוד ללא פילפולים חבריי, כי זה הדבר היחידי העושה את משא חיינו לאפשרי'. וכזה אני. אוהב לעבוד, ואם אני מצליח לעשות טוב לאחר – זכיתי כפליים".

פרופ' פיקל הוא מומחה לרשתית ורפואת עיניים ועוסק בתחום כבר עשרות שנים. בעבר ניהל את מחלקת העיניים בבית החולים זיו בצפת וכן עבד כמומחה בכיר בבית החולים הלל יפה בחדרה. ייסד את מחלקת העיניים של בית החולים אסותא, סמסון באשדוד, אותה הוא מנהל.

איך הגעת לבחור דווקא בתחום הרפואה?

"כבר בתקופתי כתלמיד תיכון אהבתי מאד את תחומי הביולוגיה והמדעים וחשבתי על כך שלימודי רפואה משלבים את שניהם. את חברי ועדת הקבלה, ששאלו אותי למה בחרתי ברפואה, ההסבר הזה לא סיפק ונקראתי לשוב לראיון נוסף. הבנתי שכדי להתקבל אני צריך לומר שבחרתי ברפואה כדי לעזור לחולים ולאנושות, אז הוספתי את זה לתשובה המקורית… 

"בחרתי בתחום רפואת העיניים כי המיקרו-כירורגיה ריתקה אותי ובכלל – אהבתי את השילוב של אופטיקה ופיזיקה שבא לידי ביטוי במקצוע הזה. למדתי בטכניון, התמחיתי ברפואת עיניים בבית החולים רמב"ם ועשיתי תת התמחות בניתוחי רשתית בבית החולים לעיניים בסידני, אוסטרליה. אני רופא עיניים כבר 35 שנה, 22 מהן כמנהל מחלקה ואני עדיין הולך בבוקר בשמחה לעבודה, אז כנראה שהבחירה הזו הייתה נכונה בשבילי".

פרופ' פיקל מודה כי עולם הרפואה הוא לא בדיוק מה שתיאר לעצמו אי שם, ביום הראשון על מדרגות הפקולטה כסטודנט, ועם הזמן הבין שמדובר בתחום מורכב בהרבה מכפי שדמיין. "יחד עם זאת", הוא מוסיף, "הנחתי שיהיה לי מעניין ויהיה לי סיפוק בעבודה ואכן יש לי – אז בחלק הזה לא הופתעתי. גיליתי שזה מקצוע גדול ורחב המתחדש בקצב מהיר מאד. אתה נמצא כל הזמן בהלם לנוכח מידע חדש שאתה צריך להפנים במהירות".

ספר לנו על הזיכרון הראשון שלך כרופא.

"היו לא מעט חוויות בהתחלה, אבל המקרה שאולי הרשים אותי ביותר היה בתקופת הסטאז', כאשר שימשתי כרופא במיון הכללי ובאמצע הלילה הגיעה חולה מבוגרת עם בצקת ריאות קשה והמצב נראה מאוד דרמטי. הייתי לבד באותה עת וטיפלתי בה במהירות כפי שלימדו אותנו בבית הספר לרפואה, וכשעה לאחר מכן היא כבר נשמה באופן נורמלי לגמרי והייתה נינוחה. מאוד הרשים אותי שמה שלמדנו בתיאוריה באמת עובד במציאות ומה שלימדו אותנו באמת רלוונטי לחיים". 

פרופ' פיקל מציין כי שלוש התכונות החשובות ביותר בעיניו אצל רופא הן יושר, חריצות וסקרנות, ומדגיש כי רפואה היא כיום עבורו לא רק משלח יד אלא מהות חיי היום יום: "אני תמיד אומר למתמחים שמדרג החשיבות בחיים הינו משפחה במקום הראשון, לימודים במקום השני ועבודה במקום השלישי. באופן אישי עבורי המשפחה נשארת במקום הראשון אבל כל השאר הוא הרפואה".

"טובים, יעילים ומועילים"

באותה נשימה שבה הוא מדבר על המשפחה, מציין פרופ' פיקל כי מי שעיצבו את דרכו ואת היותו האדם שהוא כיום, היו הוריו, אבל גם לשירות הצבאי הייתה השפעה משמעותית עליו. מבחינה מקצועית, הוא אומר, ליוו אותו שורה של רופאים מצוינים שלימדו אותו את רזי המקצוע במהלך ההתמחות ולכל אחד מהם תרומה חשובה לקריירה שלו: "אם צריך לבחור רק אחד הייתי בוחר ללא היסוס בד"ר יובל גלפנד, שלימד אותי רבות ועד היום אני רואה בו את אחי הבכור המקצועי".

מה נוגע ללבך במיוחד במהלך עבודתך כרופא?

"לאורך השנים היו הרבה מקרים קשים של אובדן ראייה אצל מטופלים בעין אחת ולפעמים בשתי העיניים. המקרים האלו עצובים מאוד אבל בין כל אלו היו לא מעט מטופלים שהתמודדו עם הנכות בצורה מרשימה ומעוררת השתאות, מה שמוכיח לי כל פעם מחדש מחדש כי רוח האדם היא מקור בלתי נדלה של כוח ויצירתיות".

פרופ' פיקל נותן בעבודתו מקום משמעותי לביקורת עצמית ולהפקת לקחים. "אני לוקח הביתה את הכישלונות שלי וזה מדיר שינה מעיניי", הוא מודה בכנות, "גם כמנהל מחלקה – ההחלטות הכי קשות הן להפסיק עבודתו של מתמחה אחרי שהגעת למסקנה שהוא לא מספיק טוב ולא יוכל להשתפר. אתה יודע שאתה משפיע בצורה מאוד דרמטית על חייו של מתמחה צעיר ומסיט אותו הרחק מחלומותיו ושאיפותיו, וזה מתסכל. אל מול מטופלים אתה מייצר כל הזמן אמפתיה אבל בסוף אתה לא כל יכול ויש מקרים שהם בלתי ניתנים לריפוי. זה מתסכל אבל זה חלק מחיינו.

"גם לגבי עמיתיי למקצוע – אני נוטה לפרגן לכולם וזה לא אומר שאין לי ביקורת עליהם. אני מאמין שאנחנו קמים בבוקר והולכים לעבודה מתוך רצון להיות טובים, מועילים ויעילים. זה לא תמיד מצליח ולעתים אנו שוגים, אבל מי שחוטב עצים יודע שעפים שבבים. אני יכול להעריך קושי גם מעבר לבעיה הטכנית המקצועית שנובעת אולי מלחץ, מרצון להצליח בכל מחיר, מעומס עבודה ומבעיות סביבתיות שמשפיעות תמיד. כך אני גם קורא תיקים רפואיים – אני מנסה לשים עצמי במקומו של האחר ומנסה להבין אם הייתי נוהג אחרת וכיצד".

במהלך עבודתו הזדמן לפרופ' פיקל לעבוד לא מעט איתנו בג'סטיס, כמי שסיפק חוות דעת רפואיות בתיקים שסייענו לתובעים. "אני שמח לעבוד עם ג'סטיס", הוא אומר, "תמיד כשעלו קשיים כלשהם הייתה החברה הוגנת ונדיבה בדרך הטיפול שלה בנושא". 

בנימה אישית מציין פרופ' פיקל כי המודל שלו לחיקוי היא לא אחרת מאשר רעייתו, עליה הוא אומר: "היא הבנאדם הכי ישר שהכרתי, מקצוענית שאין שני לה. והיא חכמה ממני, אין מה לעשות".

לסיום: במה היית עוסק אם לא היית בחור בתחום הרפואה?

"כנראה שהייתי פסל וצייר – מה שרציתי לעשות בנעורי".