"להתנהל נכון זה לא תמיד להילחם ולעשות רעש"- מאחורי הגלימה עם עו"ד ראני סלאמה, מומחה לדיני נזיקין וביטוח

כשעו"ד ראני סלאמה מקבל לידיו תיק מורכב הוא לא "יוצא למלחמה", כפי שמגדירים רבים מעמיתיו למקצוע את הגישה המנחה אותם. הוא יוצא למסע אל לבו של האדם שמולו, ובתוך כך מקפיד לשמור על יחסים טובים גם עם מי שמעברו השני של המתרס. אנושיות כדרך חיים.
"צריך לדעת להרגיש את הלקוח שלך, להקשיב לביקורת ולדעת לשפר", הוא אומר, "חוץ מהמקצועיות, חשוב גם לדעת להתנהל נכון עם כל הגורמים הפועלים בתחום – מגשרים, שופטים ואפילו עורכי דין של חברות ביטוח. כן, צריך לעמוד על שלך כשצריך, אבל אם משבשים את היחסים לטווח ארוך, בין אם מול עורכי דין של חברות ביטוח או מול שופטים, זה בסופו של דבר מזיק ללקוחות שלך, גם אם בתיק ספציפי 'נלחמת' ו'עשית רעש'."
עו"ד סלאמה, יליד מג'ד אל כרום מתגורר בכרמיאל, מתמחה בדיני נזיקין וביטוח יותר מ-13 שנים עם הצלחות מרשימות במיוחד בתיקים מורכבים. לאחר צבירת ניסיון במשרדים בולטים בתחומי הנזיקין והביטוח, הקים משרד בוטיק עם סניף ראשי בכרמיאל ושלוחות בחיפה ובטמרה, שמטפל בתחומי הנזיקין והביטוח על כל גווניהם ובהם תביעות רשלנות רפואית, תביעות ביטוח, תאונות עבודה, תאונות דרכים, תאונות אישיות, מימוש זכויות מול המוסד לביטוח לאומי, נזקי רכוש ועוד.
"הגישה שלי מתבססת על שקיפות מלאה ושירות אישי", הוא מספר, "מבחינתי הלקוח תמיד במרכז, וההחלטה שלי על דרכי הפעולה בכל תיק נעשית רק לאחר שפרסתי בפניו את האפשרויות ואת הסיכויים והסיכונים. הלקוח מבחינתי הוא 'אדון ההליכים'".
תחילת דרכו המקצועית של ראני הייתה במשרדו של עו"ד חיים קליר בתל אביב, בהמשך הצטרף למשרד עו"ד סמי אבו-ורדה בחיפה ובסוף שנת 2017 החל את דרכו העצמאית.

מה הוביל אותך לבחירה דווקא בעולם המשפט?

"האהבה לתחום החלה עוד בילדות, תמיד ראיתי בעשיית צדק משהו חשוב, הייתי מאוד מעורב מבחינה חברתית וגם תלמיד תחרותי מאוד, אבל בתיכון השקעתי פחות בלימודים ולכן הציונים של מבחן הפסיכומטרי לא הספיקו לי כדי להיכנס לאוניברסיטה. למזלי דוד שלי, איש משכמו ומעלה ששימש לי כמנטור, עודד אותי ללכת ללימודים במכללה ולהצטיין וכך בדיוק עשיתי. כבר בשנה ג' חשבתי להתמקד בדיני נזיקין – תחום שבו ראיתי אפשרות לעזור לאנשים באמת".

לא להרים ידיים מול חברות הביטוח

שני תיקים מתוך רבים שניהל סלאמה נכנסו לו במיוחד ללב. הראשון היה של אדם שנפגע בתאונת דרכים קשה והפך לצמח למשך שנים רבות. "התברר שיש לו חמש פוליסות אבל חברות הביטוח זיהו שיש כאן נפגע שאפשר 'להתלבש' עליו וטענו שארבע מתוכן בוטלו עקב פיגור בתשלום. יש מכתבי דחייה שמבוטחים פשוט מרימים ידיים מולם ואומרים 'אוקיי, לא שילמתי, אז הפוליסה התבטלה' ובכלל לא פונים לעורכי דין.
"מדובר במקרה שחשוב ללמוד ממנו כי אנשים לא יודעים שבמצב שבו יש פיגור בתשלום, הפוליסה לא מתבטלת באופן אוטומטי. חברת הביטוח חייבת להוכיח שנשלחו שני מכתבים, שהם אכן נמסרו למבוטח, ושניתנה לו הזדמנות לתקן את הפיגור בתשלום. במקרה הזה לא הוכח שהם הגיעו. מה שעוד היה מורכב מבחינתנו זה שהמבוטח לא היה בהכרה עקב התאונה, כך שאי אפשר היה לבדוק עמו אם היה מודע למכתבים או לא. זה היה תיק קשה ובסוף הצלחנו לזכות עבורם בפיצוי של מיליון ומאה אלף שקל. הניצחון הזה ריגש אותי בעיקר בגלל המצב האישי של הנפגע ושל משפחתו".
המקרה השני היה תיק של צעירה חולת קוליטיס (מחלת מעיים דלקתית). המחלה התפשטה והתפתחה למחלת קרוהן, אך הרופאים לא הבחינו במעבר הזה במהירות הנדרשת למרות ביקורים רבים בבית החולים, וכתוצאה מכך הבחורה הגיעה למצב שבו נדרשה סטומה לכל החיים.
"זה היה תיק מאוד קשה מכמה סיבות", מספר ראני, "קוליטיס וקרוהן הן מחלות דומות מבחינת התסמינים החיצוניים ואי אפשר להבחין ביניהן בקלות, ובנוסף – אי אפשר לדעת מראש שטיפול ביולוגי מוקדם יותר היה מונע את הצורך בהתקנת הסטומה. למדתי מהתיק הזה הרבה בגלל ההתעקשות של הנתבעים שלא לפצות בכלל ולא ללכת לגישור או להתפשר. דחו את ההצעות שלנו לפשרה פעם אחר פעם אבל אנחנו ידענו שנלך עד הסוף.
"ניהלתי הליך הוכחות וחקרתי שבעה רופאים. אפילו נעזרתי ברופא שהוא חבר שלי כדי להצליח לקרוא את המאמרים נכון ולהבין את המושגים הרפואיים. לאחר שחקרנו את כל הרופאים השופט פסק פיצויים עבור הצעירה. זה היה גם מרגש וגם באמת למדתי הרבה מהמקרה הזה".
ראני מדגיש כי לצד הידע המשפטי, מה שחשוב עבורו לא פחות בעבודה זה ההיבט האנושי: ”הלקוחות שלנו מגיעים אלינו כשהם במצוקה אמיתית, עם פגיעה אחרי תאונה, מחלה או נזק בלתי הפיך. ולכן בתחום שלנו, במיוחד במשרדים שמייצגים אנשים עם פגיעות מורכבות, צריך להיות קודם כל בן אדם, להיות קשוב לצרכים של הלקוח.
"אני תמיד אומר לצוות שלי – בואו תשימו את עצמכם במקומם. תחשבו על מישהו שיש לו הכנסה של 10,000 שקלים, יש לו התחייבויות, ופתאום – בום! – תאונה אחת עוצרת הכל. מה הכי חשוב להם עכשיו? הכסף הוא צורך מיידי. צריך לדאוג להם לקצבה של ביטוח לאומי במהירות המרבית ובאופן שלא יכנסו למבוך כלכלי. גם אם אנחנו הכי מקצועיים בעולם ויש לנו את המענה הטוב ביותר, אם גרמנו להם בסוף להיות במצב שלא מצליחים לסגור את ההתחייבויות שלהם – אנחנו לא סיפקנו להם את הצורך המיידי".

הסיוע של ג'סטיס הציל את התיק

לא פעם נעזרו ראני וצוות משרדו בשירותיה של ג'סטיס, שמעמידה השקעה משפטית ומתן חוות דעת מקצועית המאפשרים להמשיך ולנהל את התיק עד לזכייה. "מבחינתי מדובר בדמי מחיה לאנשים שבאמת זקוקים לכסף", הוא אומר, "נכון שיש מושג של 'תשלום תכוף', אבל זה מוגבל רק לתיקי תאונות דרכים וגם לא בכל תיק תאונת דרכים אפשר לקבל כסף מחברת הביטוח בכל רגע נתון, זה לא צ'ק פתוח או תזרים מזומנים שאפשר להמשיך לקחת כל הזמן, כמה שבא לך ואיך שבא לך. דוגמה טובה לכך היא תיק שטיפלתי בו עבור אישה שבעקבות תאונת דרכים סבלה משבר קשה בחוליות הצוואר ועברה ניתוח. התאונה גרמה לה לאובדן כושר השתכרות מוחלט לשנים רבות ולנכות צמיתה בשיעור של כ-35% ומטבע הדברים היא נכנסה גם לחובות.
"השופטת הציעה פיצוי של כמיליון ומאה אלף שקל לסיום התיק, השבנו בחיוב אבל עורכת הדין של חברת הביטוח סירבה והציעה חצי מהסכום. סירבנו, אבל כעבור כחודשיים הלקוחה התקשרה ואמרה 'אני כבר לא יכולה לחכות עד הסוף. אם אחכה עוד זה יכניס אותי לבעיות גדולות יותר. מה שמציעים – אני רוצה לקבל'. הבהרתי לה שכעורך דין מקצועי לא אסכים לכך ושאלתי 'כמה כסף את צריכה עכשיו באמת?'. היא אמרה מאה אלף שקלים, פנינו לג'סטיס שבדקו בזריזות את נתוני התיק ונענו מהר ובתוך חודש היא קיבלה את הסכום כדי שתוכל להמשיך בהליך המשפטי. בסופו של דבר נפסקו לה פיצויים בגובה כמיליון שקל, ואילולא הסיוע של ג'סטיס סביר שהייתה חותמת על הסכם לפיצוי נמוך או שהיינו נפרדים והייתי משתחרר מהתיק עקב הלחץ הכלכלי שלה".

המטרה – אקדמיה וטיפול בתיקים המורכבים

כדי להפריד בין שעות העבודה לשעות הפנאי ולנקות קצת את הראש מהעיסוק בתיקים המורכבים, מרבה ראני לטייל בעולם ואוהב במיוחד לצפות במשחקי כדורגל. "זה משהו שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. בתקופת הקורונה, למשל, לכל אחד היה קשה לא לצאת, לא להיפגש עם אנשים וכדומה. אבל הדבר הכי קשה שהיה לי זה שלא היו משחקי כדורגל לצפות בהם בטלוויזיה".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד כעשר שנים?

"השאלה הזו לוקחת אותי לצד אחר בחיים המקצועיים שלי. מלבד עריכת דין אני גם מתחבר מאוד לאקדמיה ועזרתי בחיי להרבה סטודנטים – הייתי במשך כמה שנים מתרגל ועוזר הוראה של מרצים במספר פקולטות. כיום אני בפסק זמן מההוראה בגלל הלחץ בעבודה, אבל אני איש של אקדמיה ורוצה להיות, בעזרת השם, עם תואר דוקטור עוד כחמש-שש שנים. אני עכשיו מתחיל לימודי תואר שני באוניברסיטת חיפה ואת התזה אעשה בתחום המשפט והבריאות.
"אני לא רוצה לעזוב את הפרקטיקה, אבל אני רוצה יותר להתמקד בתיקים הגדולים. זה לא רק בגלל שכר הטרחה הגבוה יותר, אלא בגלל שאני יותר מחובר לעזור לאנשים שבאמת צריכים – אנשים שחייהם באמת השתנו מהקצה לקצה בעקבות התאונה הקשה.
"אני מודה – אני מחובר יותר לתיקים שיש בהם נזק קשה ומורכב שנגרם בעקבות תאונה או רשלנות רפואית. אלה האנשים שגורמים לך להיות מסופק גם מבחינה אנושית ומוסרית כשאתה מצליח להשיג להם את הפיצוי המגיע להם. אני רוצה לשלב בין טיפול בתיקים מהסוג הזה ובנוסף להשתלב באקדמיה ולהיות מרצה לדיני נזיקין וביטוח, אבל זה יקרה רק אחרי כשאסיים את הדוקטורט".

"אני חי את הלקוחות שלי גם מחוץ לעבודה" – מאחורי הגלימה עם עו"ד גבריאל ספרן

כספורטאי בנבחרת ישראל בכדוריד, אפיינו את עו"ד גבריאל ספרן רוח הלחימה והנחישות, ואת התכונות הללו הביא איתו אל עולם הליטיגציה האזרחית-מסחרית, שם הוא מייצג בעיקר תובעים בתיקים מורכבים כבר יותר מ-35 שנה. "תמיד הייתי רגיל להילחם על המגרש עבור הקבוצה שלי, וגיליתי שאני יכול לעשות בדיוק את אותו דבר, בנועם ובתחכום, גם באולם בית המשפט", הוא מספר.
דרכו של ספרן לתחום המשפט לא הייתה מתוכננת מראש. לפני גיוסו לצה"ל החל ללמוד הנדסה בעתודה אקדמאית, בחירה שהתאימה לרצון שלו להמשיך כספורטאי מצטיין וגם תאמה את תחומי העניין שלו באותם ימים. אבל אחרי שנה וחצי הגיע למסקנה שתחום ההנדסה לא מספיק מעניין אותו ושהתחום הריאלי אינו הייעוד שלו.
הציון הגבוה שהשיג במבחן הפסיכומטרי לאחר שחרורו מהצבא אפשר לו להתקבל בקלות לתואר שנחשב באותה עת ליוקרתי ביותר, משפטים וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. אביו, שהתחיל ללמוד משפטים בארגנטינה אך לא השלים את התואר, דחף אותו גם הוא לבחור בכיוון הזה. "לא ידעתי יותר מדי על המקצוע כשהחלטתי ללמוד משפטים", מודה ספרן, "בעיקר ידעתי את מה שרואים בסרטים – אלא שהתברר לי מהר מאוד שאין כמעט שום קשר בין הסרטים לבין המציאות".
על השאלה במה היה עוסק אם לא היה עורך דין, הוא עונה: "רוב הסיכויים שהייתי הופך לסופר, כי נמשכתי לכך כבר מילדות. כיום, תחום המשפטים מאפשר לי לעסוק קצת בכתיבה, גם אם מדובר בכתבי טענות ולא בסיפורים או בספרים. אבל אולי זה עוד יקרה בעתיד."

מה אתה זוכר מהתיק הראשון שבו טיפלת?

"ביום הראשון שלי להתמחות ביקשו ממני לנסוע לבית הדין לעבודה, כי לא היה שום עורך דין פנוי, ולייצג את המשרד שבו התמחיתי בדיון חסר חשיבות וטכני בין חברה בפירוק שאותה ייצג המשרד, לבין עובד שלה. כשהגעתי לשם, עוד לפני הדיון, שוחחתי קצת עם אותו עובד, ואיכשהו הצלחתי לשכנע אותו להגיע לפשרה הסמלית שהוצעה לו קודם לכן ולהפסיק את ההליך. הייתי מרוצה מכך שכבר ביום הראשון אני מביא הישג והייתי בטוח שעשיתי מעשה נכון, אבל כשחזרתי למשרד, ממש כמו בבדיחות, שאלו אותי מה פתאום הגעתי לפשרה בתיק הזה, שהיה יכול להמשיך ולפרנס את המשרד אלמלא הסתיים."

להביא צדק לעולם לא צודק

כשאנחנו מבקשים מספרן לבחור תיק שנגע ללבו במיוחד, הוא מתקשה לבחור מבין מקרים רבים. "כמי שמייצג תובעים בעיקר, לרוב בתיקים קשים ומסובכים מול נתבעים עוצמתיים, יש הרבה מקרים ורגעים שנוגעים ללב, בפרט כאשר אני מצליח להביא קצת צדק לעולם הלא כל כך צודק שבו אנו חיים. זכור לי במיוחד מקרה של נוכל שהפיל בפח עשרות קורבנות וגזל מהם עשרות מיליוני שקלים. כשהפך לפושט רגל, כל הקורבנות שלו, שאיבדו את מיטב כספם, עמדו בפני שוקת שבורה שכן לא היה מי שיחזיר להם אותו ובטח לא את הרווחים המדומים שהוצגו בפניהם. במהלך יצירתי ומורכב הצלחנו לבנות תביעה מבוססת כנגד גורמים סולבנטיים אחרים שהיו גם הם אחראים, לטענתנו, לנזקים שנגרמו לקורבנות, ועקב כך הבאנו בסופו של דבר לאותם קורבנות שאיבדו לעיתים את כל חסכונותיהם פיצוי כספי משמעותי. זה אחד המקרים שבהם חשתי שהעבודה שלי כעורך דין אכן מייצרת צדק ותועלת ממשית לאנשים שנפגעו, שאחרת היו נותרים ללא כל סעד."
המחיר האישי של ההזדהות עם הלקוחות מתבטא בתשובתו של ספרן לשאלה מה הוא לוקח איתו הביתה בסוף היום: "לצערי, אני לוקח איתי את רוב הצרות של הלקוחות שלי וממשיך לחיות אותן גם בבית וגם בסופי שבוע. אבל זה נובע מכך שאני מאמין שרק עורך דין שמזדהה רגשית עם הלקוח שלו יכול באמת לייצג אותו נאמנה, ובפרט בתחום הליטיגציה."

מלבד הזדהות עם הלקוחות, מה התכונות העיקריות שמאפיינות לדעתך עורך דין טוב?

"ישנם שני עקרונות מרכזיים. הראשון – בניית טקטיקה נכונה לתיק. אין נוסחה אחת להצלחה. לכל תיק מאפיינים שונים וייחודיים ולכל לקוח יש מדרג של אינטרסים שחייבים להביא בחשבון. החוכמה בתיק ליטיגציה היא לייצר את ההליך או ההליכים אשר יביאו את הלקוח למצב הטוב ביותר מבחינתו, לטובת האינטרסים העיקריים שלו, בפרק הזמן הקצר ביותר ובעלות הנמוכה ביותר.
"העיקרון השני הוא מוכנות. בתחילת דרכי אמרה לי עורכת דין ותיקה ומצליחה: 'אני לא יותר טובה מעורכי הדין האחרים, אני פשוט באה יותר מוכנה' – והיא בהחלט צדקה. מדובר בתחום שבו יש חשיבות עצומה לכך שתבוא מוכן בצורה נכונה לאירוע שבו אתה משתתף."
כדוגמה לכך, הוא מסביר את החשיבות של חקירה נגדית נכונה: "כאשר באים לחקור עדים בחקירה נגדית, שבה אתה רוצה להוציא את האמת לאור, העדים (ובוודאי עדים מומחים) אמורים לשלוט יותר מעורך הדין בנושא עדותם ובפרטי העניין. לכן, רק עורך דין מתוחכם, שגם מתכנן נכון את החקירה הנגדית אבל גם מכיר באופן מעמיק את הראיות ושולט בכלל החומרים, יכול להפיק ממנה תועלת אמיתית."

התביעות המוצדקות כבר לא "נעלמות"

אחד הכלים החשובים שעליהם מצביע ספרן ככאלו המבדילים בין הצלחה בתיק לבין כישלון, הוא מימון התיקים המשפטיים – תחום שעבר שינוי דרמטי. "בתחילת דרכי כעורך דין, לפני 35 שנה, לא היה שום פתרון מקובל למימון הליכים משפטיים. במהלך השנים הכרתי בעצמי מקרים מרובים של אנשים שהיתה להם עילת תביעה טובה ומשמעותית, אבל חוסר האפשרות שלהם לממן את כלל ההוצאות הכרוכות בטיפול המשפטי (אגרות, שכר טרחה ועוד), גרם לכך שאיבדו את זכותם לתבוע כליל.
"הפתרון של השקעה משפטית מאפשר לגורמים רבים למצות את זכויותיהם, מבלי להיכשל מלכתחילה אך ורק בשל היעדר מימון, גם כאשר יש להם תביעה צודקת ומוצקה. אני עצמי מטפל כיום בהליכים משפטיים, כולל בהיקפים של מאות מיליוני שקלים, שכלל לא היו באים לעולם אלמלא נוצר הכלי הזה עבור הלקוחות."

מה דעתך על ההשקעות המשפטיות כפי שמציעה ג'סטיס?

"מנסיוני, המודל שפיתחה ג'סטיס – שלדעתי הוא ייחודי בתחום, שכן הם מתייחסים לתיק כאל השקעה לכל דבר ועניין – משקף יתרונות מרובים עבור הלקוחות. לדוגמה, באחד התחומים שבהם אני עוסק – הגשת תביעות כנגד יזמים וקבלנים על ידי פרויקטים שלמים של נדל"ן – הפתרון הזה חוסך ללקוחות התעסקות מרובה ומתמשכת בגביית כספים; זה מטיל את מלוא הסיכון במקרה של כישלון התיק על הגורם המממן, ללא ערבויות או אחריות אישית מצד הלקוח; וזה מאפשר לתובעים להצטייד במיטב המומחים ועורכי הדין ולא 'להסתפק במועט' מטעמים כלכליים."
לצד ההיבט הכספי והמקצועי, ספרן מדגיש את החשיבות החברתית של ההשקעה המשפטית: "בעולם של היום, שבו גופי מימון כמו ג'סטיס פעילים וקיימים, אותן תביעות מוצקות ומוצדקות אשר בעבר היו יורדות לטמיון מטעמים כלכליים בלבד, כבר לא 'נעלמות', וללקוחות יש אפשרות למצות את זכויותיהם. כתוצאה מכך, חלק מה- 'רשעים' אינם מצליחים לגרום לעוולות ולצאת מכך ללא פגע, ולתובעים יש דרך לקבל את הסעד המגיע להם. לכן, מדובר בשירות שיש לו גם חשיבות חברתית עליונה".
"התרשמתי מאוד מהזמינות של ג'סטיס ללקוחות, מהמענה המהיר והענייני שניתן על ידם ומהנכונות לסייע בכלל ההיבטים הנוגעים לטיפול המשפטי. לדוגמה, האפשרות שלהם להקל על הלקוח ולקצר עבורו הליכים, על ידי חיבורו לאנשי מקצוע מהשורה הראשונה שמצויים בקשר עם החברה, היא מכפילת כח. מדובר גם בחברה גמישה ויצירתית, שמוכנה לנסות לתפור את הפתרון לצרכים הספציפיים של הלקוח. לכן, אני מוצא את עצמי ממליץ לרבים מלקוחותיי הקיימים והחדשים לשקול ברצינות את האפשרות להשתמש בשירותיה של ג'סטיס, במקרים המתאימים."

לסיום, ספרן צופה לעצמו לשנים הבאת המשכיות מקצועית: "אם אני מביט עשור קדימה – ככל הנראה עדיין אלחם עבור הלקוחות, אתרוצץ בין אולמות בתי המשפט, אנסח כתבי טענות, אערוך חקירות נגדיות, אכתוב סיכומים וכדומה – וייתכן שבמקביל אכתוב כמה ספרים…".

עו"ד נועה צ'צ'יק מעידה על עצמה כי הפיצויים שהיא משיגה עבור משפחות לילדים נכים לא מסתכמים רק בכסף שיאפשר להן שקט נפשי לעתיד – אלא גם ואולי בעיקר בתחושה שמילאה את השליחות שלה להשיג עבורן צדק.

"אני אמא בעצמי וכל ילד/ה שאני מייצגת אני מכירה באופן אישי. זה מאפשר לי ממש לחוש את השמחה של המשפחות ובנקודה הזו התחושה היא שאני באמת נמצאת בייעוד ובשליחות שלי, כי עצם תשלום הפיצוי הוא מתן תוקף להורים שאכן היה משהו לא תקין שגרם לנכות של הילד", היא אומרת.

נועה שותפה במשרד שמואלי-רובינסקי ושות' ובעברה הייתה עו"ד מסחרית שעשתה הסבה לרשלנות רפואית. "זו חד משמעית הבחירה המקצועית הכי טובה שעשיתי כי באמת צריך אותי שם", היא קובעת. על עצמה היא מעידה כי תחושת הצדק הובילה אותה מאז הילדות: "מגיל צעיר ידעתי שזה מה שאעשה כי אני תמיד חותרת לצדק, גם במחירים אישיים משמעותיים בילדות, בתיכון, בצבא. אני עוסקת ברשלנות רפואית בהריונות ובלידה כי שם אני צריכה להיות. כשאני שומעת את ההורים שמספרים את סיפור הלידה שבמרכזו פגיעה מיילדותית בתינוק/ת – אני לא עוזבת את התיק עד שלא בדקתי כל מילימטר שבו. כשליחות".

את התואר הראשון והשני במשפטים עשתה באוניברסיטת תל אביב, ובתיק הראשון שבו זכתה עבור משפחה בפיצוי של מיליוני שקלים הייתה מעורבת קבוצת ג'סטיס, שהעמידה השקעה משפטית להורים עבור חוות הדעת. באותו התיק פנו אל נועה הורים לנער בן 17 עם CP שנולד עם אחיו התאום בשבוע ה-27 וסבל מנזקי פגות. בעבר, כשניסו לבדוק לגבי רשלנות רפואית, נאמר להם כי הריונות תאומים מסתיימים במקרים רבים בלידת פגים ולכן אין להם עילה.

"כשתחקרתי אותם גיליתי שיש להם בן בכור בריא שנולד בשבוע 41+5 להריון ותהיתי – אם האמא יודעת להחזיק הריון יחיד עד שבוע כזה, מדוע שהתאומים ייוולדו כל כך מוקדם? אז הוצאתי את תיק הלידה של הילד הבכור וגיליתי שהלידה הזו הסתיימה בניתוח חירום קיסרי שפגע ברחם של האמא. למרות זאת, כשנכנסה להריון עם התאומים מספר שנים אחר כך, אף רופא לא עשה אחד ועוד אחד ולא דאג למעקב ותקינות ההריון כפי שהיה צריך לעשות. אם היו עושים זאת, ההריון היה מגיע לשבוע בטוח, ובוודאי לא לשבוע 27. הגשנו את התביעה שהסתיימה בקביעת פיצויים גבוהים לטובת הילד והמשפחה".

מקרה אחר שבו הסתייעו בחברת ג'סטיס היה של צעירה בת 23 שלוקה ב-CP ופגועה מוטורית. "היא יצרה איתי קשר וביקשה לשתף אותי בסיפורה המשפחתי. אמה עזבה את הבית בילדותה ומאז לא היה להם קשר איתה. האבא המדהים שלה סיפר שהנערה נולדה בשבוע ה-26 כפגה ומכאן נזקיה, ובמהלך השיחה עלה שכאשר הכיר את האמא היא סיפרה לו שבעבר ילדה תינוק מת. לאחר שהגשנו בבית הדין למשפחה דרישה לקבלת את התיקים הרפואיים גיליתי שהאם אכן עברה לידה בשבוע ה-24 של תינוק שלא שרד, ואחרי לידתו נרשם בתיק שלה בקופת החולים שבהריונות הבאים נדרש לתפור את צוואר הרחם שלה. כשהכירה את האבא זה היה בעיר אחרת והרופאים שם לא בדקו את ההיסטוריה של האמא בעיר מגוריה. הגשתי את התביעה שבועיים לפני גיל 25 של הצעירה. שני המקרים האלו הם דוגמה לשאיפה שלי שכל משפחה שמגדלת ילד נכה, במיוחד עם CP, תבדוק שוב ושוב את המקרה ואת הנסיבות שהובילו לפגיעה הזו".

נועה מספרת כי ככל שהתקדמה בתחום שבו היא מתמחה, הבינה שעורך דין בתחום הרשלנות הרפואית בהריונות ולידה צריך לעבוד קשה מאוד, אבל זה לא הפתיע אותה: "להיפך, זה מה שמרגיש לי נכון. אנחנו נדרשים לקרוא עשרות אלפי עמודים, לחפש אי התאמות, לשאול, לחקור, להתאמץ להבין, לצלול לתוך המאמרים הרפואיים שאליהם מפנים המומחים, לחבר נקודות ולהכין תביעה שלא חסר בה דבר. אין דרך אחרת. בכלל, עורך דין לדעתי חייב שלוש תכונות עיקריות – נחישות, חריצות ויכולת חשיבה מחוץ לקופסא. זה צריך להיות ON TOP של יכולות מולדות של אינטליגנציה גבוהה, חשיבה לוגית-מתמטי וגם אינטליגנציה רגשית".

השקעות משפטיות – מצילות חיים

בתביעות שעילתן רשלנות רפואית בהריון ובלידה נדרש התובע להגיש חוות דעת משפטיות מנומקות ומפורטות, שעלותן עשויה להגיע לעשרות אלפי שקלים לצורך תמיכה בתביעתו. במהלך עבודתה, כאמור, נעזרה נועה לא פעם בשירותי ג'סטיס כדי להשיג חוות דעת מקצועית עבור לקוחותיה ולאפשר להם לממן את התהליך המשפטי. "אני חושבת שהשקעות משפטיות הן לא פחות מהצלת חיים, בייחוד ללקוחות שלי שהם בדרך כלל משפחות שמגדלות ילדים נכים הסובלים משיתוק מוחין והיכולת הכלכלית שלהן מוגבלת, בטח כשמדובר במסע שגוזל מהן גם המון כוחות נפשיים. הסיוע של ג'סטיס עבורי הוא פשוט מוצר מבורך – עם מאגר המומחים שלהם, ההשקעה המשפטית והאנשים המקסימים שמלווים אותנו".

כששאלנו את נועה האם, כשמדובר במקרים רגישים כל כך, אפשר לעשות את ההפרדה ולהתנתק מהעבודה ומה בסוף היום, בדרך הביתה, היא לוקחת איתה, התשובה הייתה קצרה וברורה: "הכל, ולא חושבת שזה ישתנה".

ומה החלטה הכי קשה שלקחת כעורכת דין?

"ההחלטה להחזיר תיק להורים במקרים שבהם אין דרך להוכיח שהם צודקים – זה קשה מאוד עבורי".

כשעו"ד לירן גלפנד מדבר על עולם המשפט, אפשר להרגיש שעבורו זה לא רק מקצוע אלא שליחות אמיתית. מבחינתו עורך דין הוא גם לוחם צדק, פסיכולוג, ובעיקר – אנושי. בהתאם לכך תחום התמחותו – רשלנות רפואית – דורש לא רק ידע משפטי מעמיק אלא גם אוזן קשבת ויכולת להכיל כאב אנושי עמוק.

ספר למה דווקא משפטים.

"תמיד נמשכתי לצדק, ליכולת להשפיע ולשנות מציאות של אנשים. למדתי משפטים מתוך תחושת שליחות. את לימודיי השלמתי בהצטיינות, ובחרתי לעסוק בתחום הנזיקין והליטיגציה האזרחית מתוך רצון להיות שם עבור אנשים ברגעים הקשים בחייהם, ולתת להם גב משפטי אמיתי".
כבר למעלה מעשור שגלפנד מקדיש את חייו המקצועיים לייצוג אנשים שנפגעו, בעיקר בתיקי רשלנות רפואית מורכבים. עבורו, הסיפוק מגיע דווקא מהרגעים האנושיים: "בכל יום אני מקבל אישור מחדש שזו הייתה הבחירה הנכונה עבורי – כשלקוח יוצא מהמשרד עם תחושת ביטחון, אני יודע שאני במקום הנכון. להיות עורך דין זו אחריות עצומה. זה להיות הקול של מי שאין לו, ולהיאבק עבורו. בעיניי זו זכות גדולה".
האם עולם המשפט הוא כפי שדמיין אותו? גלפנד מודה שהמציאות מורכבת יותר. "השליחות והאדרנלין במהלך העבודה הם כפי שציפיתי – אבל לא דמיינתי עד כמה נדרשת סבלנות, הבנה אנושית ורגישות. זה לא רק משפט – זה אנשים".
כאמור, עבור גלפנד להיות עורך דין זה הרבה מעבר לאיש מקצוע. "גיליתי שעורכי דין הם הרבה מעבר למילים – הם פסיכולוגים, אסטרטגים, לפעמים גם חברים. יש החושבים שכולנו ציניים ורודפי כסף אבל האמת רחוקה מכך – רבים מאיתנו מונעים מאידיאולוגיה, מאמפתיה ומשליחות. גם מבחינה אישית, גיליתי על עצמי שאני יודע להכיל, להרגיע ולהילחם – הכול בו זמנית. מה שמניע אותי זה לדעת שעבור כל תיק יש בן אדם שמחכה לצדק – זה מה שמחזיק אותי בכל יום מחדש".

"הסרט שהמתנתי לו כל חיי"

את ההופעה הראשונה שלו בבית המשפט הוא לא שוכח עד היום: "אני ממתין לכניסת השופט לאולם, מתרגש במקצת, מהוסס, ואז עם כניסתו ותחילת טיעוניי המילים יצאו חדות וברורות. הרגשתי שאני ממש מככב כגיבור בסרט שלו המתנתי כל חיי".

התיק הראשון שלו היה מקרה מורכב של רשלנות רפואית, כזה שאפילו משרדים מובילים ויתרו עליו. "הם החליטו שאין טעם לטפל בו, אבל עבורי זו הייתה משימה אדירה. ניהלתי את התיק למופת – החל משלביו הראשונים ועד לרגע שבו סיימנו אותו בהליך גישור מוצלח. הניצחון הזה לימד אותי שיעור חשוב. הרגשתי גאווה אדירה – לא על סכום הפיצוי, אלא על כך שלקוח הרגיש שמישהו נלחם עליו באמת".
כשאנחנו שואלים את גלפנד על המקרה שנגע לו ביותר ללב לאורך הקריירה, הוא אינו מהסס: "ייצגתי אישה שבעיניי היא לביאה אמיתית! היא עברה תאונת דרכים ובגינה כל חייה השתנו, היא פיתחה תסמונת כאבים מפושטת שהגבילה ושינתה את אורחות חייה לחלוטין. הבעיה הייתה שנאלצנו להילחם לא רק בחברת הביטוח, אלא גם נגד סטיגמות ודעות קדומות. זה היה אחד התיקים הראשונים שאותם ניהלתי ובכל צעד שעשיתי ממש הגשתי לבית המשפט את מציאות חייה של התובעת, את הקשיים, את המגבלות ואת הנחישות הבלתי מתפשרת שלה להתמודד עם נכויותיה. לאורך התיק, הצד השני, שייצג את חברת ביטוח החובה, ניסה להציג את התובעת באור שלילי וכדוברת שקר שבודה ממוחה את ההגבלות רק לצורך המשפט – משום שהמשיכה לעסוק בספורט".
לאור כל זאת, הניצחון בתיק זה היה לא רק משפטי, אלא גם מוסרי. "זו למעשה הייתה הסיבה שנלחמתי עבורה עד לקבלת פסק דין שאישש את כל אמיתות דבריה. לשמחתי, עמוד שלם בפסק הדין הוקדש לסימפטיה שבית המשפט רכש לתובעת ולמידת האמינות הגבוהה שלה בעיניו. זו, תעודת יושר להצלחה שלי כעורך דין".

"השקעות משפטיות – כלי מהפכני"

במהלך עבודתו נעזר גלפנד גם בסיוע המשפטי של ג'סטיס – הן בבחירת מומחה לחוות דעת משפטית עבור הלקוח והן בהעמדת השקעה שתאפשר את המשך קיום ההתנהלות עד להשגת הפיצוי. "היה לי לקוח שנפגע קשה בתאונת דרכים, וג'סטיס אפשרה לו לקבל סיוע מיידי, מה ששינה לו את המציאות, בעיקר בכך שבחרה מומחה מתאים לחוות הדעת – שהיא כלי קריטי בניהול תיק רשלנות רפואית. השקעות משפטיות הן כלי מהפכני. הן מאזנות את יחסי הכוחות ונותנות ללקוחות סיכוי אמיתי לצדק. האנשים שמאחורי החברה מגלים רגישות, הבנה משפטית וחזון חברתי אמיתי. והחוויה שלי מולם הייתה מקצועית וחיובית מאוד".

דרכו המקצועית של גלפנד עוצבה בידי אנשים שהאמינו בו והשקיעו בו. "המנטורים שלי הם המאמנים שלי מימי ההתמחות: עו״ד דורי כספי ועו״ד דני סרור. אני חייב להם כל כך הרבה על כל מה שלימדו אותי ועל כל הפירגונים שלהם עד ליום זה. למעשה אני מי שאני היום בזכותם ומודה לאל מדי יום שזכיתי להתמחות אצלם במשרד".
גלפנד גם מציין בהערכה קולגה שהשפיעה עליו במיוחד: "יש לא מעט קולגות שאני מפרגן להם בשמחה, אבל יש אחת שהיא מיוחדת בעיניי והיא עו״ד ענת סטרשנוב, היא מגשרת מוערכת ומנוסה בתיקי רשלנות רפואית והיא ניחנת ברגישות יוצאת דופן בעת מלאכתה מה שמסייע לקדם פשרות בתיקים כאלה ולמנוע מהתובעים את הדרך הארוכה והקשה".

מעבר לשעות העבודה – מה נשאר איתך בסוף היום?
"אני לוקח איתי סיפורים, רגשות, ולעיתים גם דאגות. אבל בעיקר – תחושת סיפוק. עם השנים למדתי גם לזהות את הגבולות שלי כעורך דין – לוותר על תיק מסוים, למרות ההזדמנות הכלכלית, אם אני לא מאמין למשל בלקוח או במטרותיו. בכלל, אני בורח כמו מאש מלקוחות שמחפשים נקמה… הפיצוי, הריפוי ואפילו הרצון להתגשר הוא לא רלוונטי מבחינתם אלא רק לנקום, להרע – ואני לא יכול ולא רוצה לשרת מטרות כאלה".
אם לא היה עוסק במקצוע עריכת הדין, גלפנד היה בוחר, לדבריו, בתחום שמשלב תקשורת בין אנשים, "אולי פסיכולוג, עיתונאי או אפילו מגיש באחת מהמדיות. אבל אני שמח על הבחירה שלי ורואה את עצמי לעוד שנים רבות קדימה ממשיך להילחם עבור צדק, עם משרד מוביל ומערך סיוע משפטי לקהילה".

"כשאני רואה לקוח מרוצה – אני מבין שעשיתי בחירה נכונה"

הזיכרון הראשון של שלומי סימון כעורך דין מהווה, מבחינתו, נקודת ציון משמעותית בקריירה שלו. מדובר היה בתיק של אדם שנפגע בתאונת דרכים, ללא נכות. "כשהתייעצתי עם אחרים, אמרו לי שאין סיכוי להגיע לפיצוי בסכום גבוה", הוא נזכר, "אבל בסופו של דבר התובע קיבל פי עשרים ממה שכולם חשבו – חוץ ממני – וזה נתן לי דרייב מטורף".

מקרה אחר, שנגע ללבו במיוחד, היה של זוג צעיר בשנות העשרים לחייהם, שישבו במשרדו לפני תחילת הטיפול בתיק שלהם. "במהלך הפגישה הם דיברו על המצב בארץ ועל הקושי ברכישת דירה, מבחינתם הם לא חשבו שיצליחו לעשות זאת לעולם. לאחר כשנה וחצי הם קיבלו פיצוי שהספיק בשביל לרכוש דירה. סיפורים כאלה הם שמניעים אותי ביומיום – השיחה ללקוח שמקבל את הפיצוי וההתרגשות שלו".

עו"ד סימון, נשוי + אחד ("ועוד אחד בדרך") מחיפה, מודה כי בחר בתחום המשפטים באופן אקראי לגמרי: "חזרתי מטיול ארוך של שלוש שנים אחרי השירות הצבאי ולא ידעתי מה בדיוק אני רוצה ללמוד. סיפרו לי שזה יכול להתאים להרבה תחומים ולכן בסוף 'זרמתי' על זה, וחודשיים אחרי שנחתתי מהטיול כבר מצאתי את עצמי בספסלי הפקולטה למשפטים". כיום, לאחר 12 שנים במקצוע, הוא מהרהר בשאלה אם עשה בחירה נכונה: "התשובה שאתן עכשיו לא תתאים בהכרח לתשובה של מחר ולכן קשה עדיין לענות על כך, אבל בכל מקרה, כשרואים לקוחות מרוצים – אז בטוחים שזו בחירה נכונה".

אחד הדברים המפתיעים שגילה עם כניסתו לתחום המשפט היה שמקצוע עריכת הדין "לא מפחיד כמו שחושבים. פתאום ראיתי שבאמת יש צדדים מעניינים מאוד ושהמקצוע הוא לא רק לקרוא פסקי דין כל היום כפי שאחרים חושבים". עו"ד סימון מוסיף כי בעיניו, שלוש התכונות החשובות ביותר אצל עורך דין הן "אמינות, שירותיות ומקצועיות", והמשמעות של המקצוע היא פשוטה אך עמוקה: "להשיג את התוצאה הטובה ביותר ללקוח". באותה נשימה הוא מוסיף כי אינו מסתפק בהשגת תוצאה סבירה אלא שואף תמיד למקסימום עבור מי שבחר בו לייצוג.

המפתח: לשמור על האיזון הנכון

למרות העיסוק האינטנסיבי בעריכת דין, מקפיד עו"ד סימון לתת את תשומת הלב והזמן הראויים גם לחיים האישיים ולתחביבים האהובים עליו, כמו דייג, טיולים בחו"ל, גיימינג ומשחק האסטרטגיה הפופולרי קטאן. "אני משתדל להתנקות מעבודה בבית על מנת לעשות ריסטארט, אם כי אני מודה שזה קצת קשה כשיש שיחות טלפון שלפעמים חייבים להתפנות אליהן", הוא אומר.

המורים הטובים ביותר שלו, כפי שהוא מעיד, היו דווקא סדרות טלוויזיה – עדות לכך שלמידה מקצועית יכולה להגיע ממקורות מגוונים. בניגוד לרבים המצביעים על דמות ספציפית כמודל לחיקוי, הוא מעדיף גישה מאוזנת יותר: "אני משתדל לקחת מכל אדם צד טוב כלשהו. אחד האנשים שאני מפרגן להם במיוחד במקצוע הוא עו"ד עוזיאל ממן, מקצוען אמיתי – מאלו שכל אחד שאני מפנה אליו יוצא מבסוט".

בקריירה של עורך דין העוסק בתביעות נזיקין, עולים לעתים אתגרים כלכליים שמקשים על לקוחות להמשיך בהליך המשפטי. במצבים כאלה, שיתופי פעולה עם גורמים המתמחים בהשקעות משפטיות הופכים למשמעותיים, כפי שמעיד גם עו"ד סימון: "משפחת ג'סטיס עזרה לי לא מעט בתיקים שבהם ללקוחות לא היתה אפשרות להשיג תשלום עבור חוות דעת רפואיות והם גם אלו שידעו למצוא עבורנו את המומחה המקצועי והמתאים ביותר לצרכים שלנו. כך למשל היה בתיק מסוים של לקוח שחשב לוותר ולהסתפק בהצעה של פיצוי בגובה 8,000 שקלים מחברת הביטוח. בסופו של דבר הוא ביקש להשתמש בשירות של ג'סטיס וזכה בפיצוי של 450 אלף שקלים. וזה לא במקרה – מדובר במקצוענים, בעלי ידע, מוקפים באנשי מקצוע שיודעים בדיוק כיצד לתפקד ולכן נוח מאוד להשתמש בשירותיהם".

לסיום מגלה עו"ד סימון כי אם לא היה עוסק במשפטים, ייתכן והיה פונה לתחום הארכיטקטורה. אולי זה גם מרמז על כך שבמבט לעתיד, עשר שנים קדימה, הוא שוקל "להתפתח לעוד ענפים, גם מחוץ לישראל".

עו"ד ארז פורמנסקי: "לדעת ולחוות כמה שיותר – ידע וניסיון זה priceless"

הזיכרון הראשון של עו"ד ארז פורמנסקי במקצוע, נשמע כלקוח מסצנה מסרט הוליוודי על מתמחים צעירים. "זה היה אחרי שבועיים מתחילת תקופת ההתמחות שלי, כשהמאמן זימן אותי בפעם הראשונה לפגישה אצלו בלשכה, בנוגע לחוות הדעת הראשונה שכתבתי", הוא נזכר, "אני יושב מולו, הוא מסתכל עליי ולא אומר מילה. שתיקה ארוכה שכזו. איפשהו בין הרומנטיקה לאזור הדמדומים. אין רעשי רקע. לא זכור לי שעבר לי משהו בראש. סתם בוהה בו. ואז באופן תיאטרלי הוא מניף את הידיים מעל גובה הכתפיים ביחד עם אסופת המסמכים שהגשתי לו ובאחת שומט אותה, בזמן שהידיים שלו נשארות באוויר".

למרות שמדובר היה בעשרים עמודים בלבד, כל התיאטרליות הזאת יצרה 'רעש' הרבה יותר חזק ממה שהדפים שנפלו באמת השמיעו. "ואז הוא אומר לי: 'כזו ערימה של שטויות הרבה זמן לא קראתי. אבל מה – ייאמר לזכותך שלפחות אתה יודע לכתוב הרבה יותר טוב מכל עורך דין שיש כאן'. חשבתי שהוא מפרגן אז עניתי 'תודה רבה על המחמאה', אבל הוא השיב: 'זו לא מחמאה', אמר לי שאני יכול לחזור למקומי, ויצאתי. בלי אסופת המסמכים".

הכניסה של עו"ד פורמנסקי לעולם עריכת הדין הייתה במקרה לגמרי, ולא בעקבות חלום ילדות כלשהו. "בגיל 25 מישהי שמכירה אותי בעקיפין אמרה לי בשיחה אקראית לחלוטין שיתאים לי להיות עו"ד", הוא נזכר, "אין לי מושג למה, אבל זרמתי עם הרעיון בלי לחשוב על זה יותר מדי ובאמת היה קליק מהיום הראשון של הלימודים, ומאז אני ממשיך לפעול באותו קו: לעשות את מה שנראה נכון, בלי לחשוב יותר מדי על התהליך. פשוט לסמוך על התהליך עצמו ועל איך שאני מרגיש את האנשים שנרתמים לעניין. כיום מה שמניע אותי זה לעשות מה שצריך בהתלהבות ועד קצה גבול היכולת, עד שאין עוד מה לסחוט מעצמי – ולמחרת אותו דבר וקצת יותר.

"גם הבחירה בתחום נזקי הגוף לא הייתה מתוכננת. ברחתי מזה אחרי טרום ההתמחות ובשנים הראשונות בכלל עסקתי בליטיגציה מסחרית. עם הזמן תיקי נזקי גוף וביטוח לאומי נותבו אליי ובסיוע חבר טוב מהתחום – עו"ד ניסן מנו, שאיתו אני נוהג להתייעץ מאז ועד היום – דברים התחילו להתחבר. בלי לשים לב, כשכיר, הקמתי מחלקה שלמה של ביטוח לאומי ונזקי גוף, כולל עובדים תחתיי. עם הזמן אלו התחומים היחידים שעסקתי בהם וזנחתי לחלוטין את כל השאר, שכבר הפסיקו לעניין אותי".

אתה מרגיש שעשית בחירה נכונה במקצוע עריכת הדין?

"למען האמת בהתחלה לא הצלחתי להתקבל להתמחות באף משרד, ועברתי משהו כמו שלושים ראיונות. בסוף, עם סיום הלימודים, באמצע 2011, התקבלתי למשרד מוכר שעוסק בתחום, אלא שאחרי שנה עזבתי כי לא הרגשתי חיבור. הוסמכתי בדצמבר 2013 ומינואר 2014 עד אמצע 2021 עבדתי כשכיר, עד שהקמתי משרד עצמאי לחלוטין. המקצוע עצמו ממש לא היה כפי שדמנייתי. הגעתי למסקנה שכל מה שלימדו אותך ואמרו לך, לא תמיד תואם, בלשון המעטה, את המציאות. במקרים רבים, כדי להגיע לתוצאה הנכונה והטובה ביותר, כדאי לעשות בדיוק ההיפך ממה שכולם עושים. בנוסף, התפיסה שכעו"ד אתה צריך להפעיל כוח בשביל להגיע לתוצאה הנכונה, שגויה מהיסוד וסביר להניח שהיא מה שגורמת להמון עורכי דין לדרוך במקום ולחוש תסכול.

 "לגבי עצמי גיליתי שכדאי לדעת ולחוות כמה שיותר. ידע וניסיון זה priceless. למדתי לא לפחד לסמוך על עצמי, על השכל הישר ועל האינטואיציה. זה תמיד עדיף על יישום עצות של אחרים שלא נמצאים בפוזיציה שלי. דווקא בגלל שאני לא מקשיב לאחרים, גיליתי שאני זה שצריך לייעץ".

המפתח: לדעת לשחרר

כשאנחנו שואלים את עו"ד פורמנסקי אם בתיק הראשון שלו הוא ניצח או הפסיד, הוא מכוון אותנו לתובנה רחבה יותר בנוגע להפסדים או זכיות. "לא תמיד כשאתה מנצח אתה באמת מנצח ולא תמיד כשאתה מפסיד אתה באמת מפסיד. כשאתה כן עם עצמך ויודע לזהות בהפסד איפה טעית בתהליך, ומה היה צריך להיעשות במקום, זה כל כך נצרב בך כך שבפעם הבאה תעשה הכול בשביל לא לחוות שוב את אותה צריבה. ככה שההפסד בסופו של יום הוא לא באמת כזה, בתנאי שהוא גורם לך לשנות תפיסה, תהליך, חשיבה, ומכאן ואילך לייצר לך הצלחה וניצחונות.

"זה מתחבר גם לסטיגמה שיש על עורכי דין, לפיה צריך לדבר או להתווכח בשביל לייצר ערך או לנצח. אבל האמת היא הפוכה – תירגע, תרפה, תשחרר. ואיפה שצריך – תשתוק. בעיני, כנגד הסטיגמות שיש על עורכי דין, שלוש התכונות הכי חשובות הן התמדה, עקשנות ולדעת ששתיהן לא שוות כלום אם אתה לא יודע מתי ואיפה לשחרר, לוותר ולזרום. מים ממיסים סלע, לא ההיפך".

מה המקרה שהכי נגע לך ללב במהלך עבודתך?

"מתוך מחשבה שאני יכול להצליח באותם תיקים, במשך כשלוש שנים לקחתי על עצמי המון מקרים של נכות כללית. ידעתי שהסיכוי שאותם מבוטחים יעמדו בתשלומי שכר הטרחה שואף לאפס ולצערי צדקתי אבל למרות חיסרון הכיס שנוצר, הרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון. יש סיבה לזה שעזרתי לאותם אנשים, ושיהיה להם לבריאות במלוא מובן המילה. כסף זה לא הכול בחיים, יש גם זהב".

ומה ההחלטה הכי קשה שלקחת כעורך דין?

"לפעול בניגוד גמור לחוות דעת רפואית מטעמי, לשנות כיוון  בתיק ולדעת שהאינטואיציה צדקה חרף החשש הגדול שהיה במשך תקופה לא קצרה".

רבים מתקשים לעמוד בתשלומים על הוצאות המשפט – אגרות, חוות דעת וכדומה – ונעזרים בהעמדת השקעה משפטית. זכור לך מקרה ספציפי שהיה לך חשוב במיוחד, שבו הסתייעת בהשקעות משפטיות?

"בהחלט, יש מקרה שעדיין מתנהל ובכיוון מאוד חיובי. תיק של רשלנות רפואית על איחור באבחון של סרטן צוואר הרחם. מהפגישה הראשונה עם הלקוחה יצאתי סקפטי לחלוטין שבכלל מדובר ברשלנות ועד היום אני יודע שחוות הדעת של ד"ר זוהר לויתן – חוות הדעת הרפואית-משפטית הכי מקצועית שנתקלתי בה – היא זו שאפשרה לנו להמשיך בביטחון קדימה. התוכנית של ג'סטיס, שהעמידה את ההשקעה עבורנו, הייתה משמעותית ביותר להמשך התהליך וההתנהלות מולם הייתה מקצועית ברמות הכי גבוהות שיש. אני אומר את זה בכנות מלאה".

עו"ד פורמנסקי מגדיר את ה"אני העתידי" כמורה הכי טוב שלו, ומוסיף כי המודל שלו לחיקוי הוא ד"ר עוזי שי, עד לאחרונה פסיכיאטר מחוז ת"א במשך יותר מעשרים שנה. "הוא אי של יציבות ושלוות נפש בתוך אוקיינוס אינסופי של טירוף. ממש לאחרונה 'גיליתי' לו שלפעמים אני והוא מנהלים שיח טלפתי ושזה מאוד תורם לי. הוא השיב שזה מאוד משמח אותו לשמוע ושמתישהו ישלח לי על זה חשבון בגין ייעוץ טלפתי…".

לסיום, במה היית עוסק אם לא היית עורך דין?

"קשה לי לומר אבל אולי הייתי הולך לחלוב פרות איפשהו".

ואיפה תהיה בעוד עשר שנים?

"במשרד שלי, שיהיה בתאילנד".

עו"ד ונוטריון ריול עדיקה, העוסקת בתחום נזקי הגוף מזה 17 שנה, מאמינה כי אהבת אדם, תושייה וחוכמה הן התכונות החיוניות ביותר לעורך דין. בחירתה בעולם המשפט נבעה מטרגדיה משפחתית ומרצונה לסייע לאנשים להשתקם, והיא משלבת מסירות לעבודה ("לפעמים אני שולחת לעצמי מיילים באמצע הלילה לגבי תיקים") עם מחויבות למשפחה

במשרדה של עו"ד ונוטריון ריול עדיקה, מתנוסס על אחד הקירות באותיות מוזהבות הפתגם "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי, פרק כ"ז, פסוק י"ט). "זה המוטו שלי בחיים", היא מסבירה, ומוסיפה כי שלוש התכונות החשובות ביותר מבחינתה אצל עורכי דין הן "אהבת אדם, תושייה וחוכמה".

התשוקה לעולם המשפט – שאליו נכנסה ריול לפני כ־17 שנים – הייתה חלק ממנה כבר בגיל צעיר. "עוד כילדה קטנה הייתי רגישה לאי צדק וידעתי מילדות שאהיה עורכת דין", היא מספרת, "בחרתי לעסוק בתחום נזקי הגוף לאחר טרגדיה שאירעה להוריי, ובעקבותיה היה בי את הרצון להוכיח שהחיים חזקים מהכל. כל זה הוביל אותי לפעול בכדי לסייע לאנשים להשתקם ולעמוד על הרגליים, תרתי משמע, לאחר שנפגעו בתאונות או עקב רשלנות רפואית".

בפרספקטיבה של לא־מעט שנים בתחום, מגדירה ריול את הבחירה במקצוע עריכת הדין כ"מדויקת ביותר עבורי. אין תחושת סיפוק גדולה יותר מאשר פסיעה בין כותלי בית המשפט תוך ייצוג נפגעים, בדרך להשגת צדק ושיקום עבורם. במהלך שנותיי כעורכת דין גיליתי שמאחורי הקלעים ישנה אמנם התעסקות מרובה בניירת, במסמכים, באיסוף חומרים רפואיים, 'עבודה שחורה' מה שנקרא, אבל בזכות המקצוע גם גיליתי על עצמי עד כמה אני אוהבת אדם ושבתור עו"ד עצמאית אני ה'בוסית' הכי קשה של עצמי.

"בכלל, המשמעות של המקצוע עבורי היא לסייע לאנשים להשיג את מה שאינם יכולים בעצמם. להילחם על הצדק ועל היושרה, כמו למשל באחד התיקים שהכי נגעו ללבי, של צעירה שנפגעה אחרי שעברה תופת במסיבת הנובה. הביטוח הלאומי התנכל לה ובוועדות השונות שאליהן הלכתי איתה ממש נלחמתי עליה ועל מה שמגיע לה. אני גם לא מאלו שמסוגלים להפריד בין העבודה לבין הבית. אני לוקחת איתי הכל הביתה. העבודה היא 24/7 וכל הזמן אני חושבת על התיקים שלי ולפעמים אפילו שולחת לעצמי מיילים באמצע הלילה בקשר להארות שהיו לי לגביהם ועל דרך ניהולם. לצד זאת, אני משתדלת מאוד, בשעות שבהן אני נמצאת עם הילדים, לענות פחות לטלפונים, להיות זמינה עבורם ובשבתות ובחגים לשמר את ערכי המשפחה". 

מה הזיכרון הראשון שלך בתור עורכת דין?

"יום לאחר ההסמכה, מורי ורבי בתחום – עו"ד דורון גנסין, שאצלו התמחיתי ועבדתי במשך מספר שנים – הפיל עלי תיק רשלנות רפואית שאותו הייתי צריכה לייצג כעבור יומיים בבית משפט במרכז הארץ. קיבלתי ארבעה קלסרים של חומרים רפואיים ומשפטיים כדי ללמוד, לשנן ולהתכונן להופעה ראשונה לבד, בתיק מורכב. עד היום אני מודה לו על כך שזרק אותי ישר למים העמוקים. בזכותו הפכתי למקצוענית".  

תמיד בדרכי נועם

ריול מספרת שהבחירה הכי קשה שעשתה כעורכת דין הייתה לוותר על תנאים ושכר משופרים לטובת ההתפתחות האישית שלה, אבל בסופו של דבר היא ידעה מה טוב בשבילה: "עבדתי מספר שנים במשרד במגזר הפרטי, ולאחר מכן קרץ לי המגזר הציבורי עם תנאי ההעסקה שם, בפרט התנאים הסוציאליים המטורפים. אבל כשהבנתי שקצב העבודה לא מתאים לקצב הדינמי והמהיר שלי, החלטתי לוותר על כל הדבש הזה, להתפטר ולפתוח משרד עצמאי משל עצמי. בדיעבד זו ההחלטה הכי חכמה ונכונה שעשיתי בחיי, אבל באותו הרגע זו הייתה החלטה קשה, מפחידה ומלחיצה". 

למרות התחרות בענף, ריול מפרגנת לכל חבריה, עורכי הדין "הנזיקיסטים" הירושלמים: "אני חייבת לציין שההתנהלות מולם היא תמיד בדרכי נועם, יש מן קליקה ירושלמית 'נזיקיסטית' כזו שבמסגרתה אנחנו מתייעצים על תיקים, מפרגנים על הצלחות, מחליפים חוות דעת לגבי מומחים, ובכלל – יש קסם בהתנהלות הירושלמית".

מי המודל לחיקוי שלך?

"קשה לי להצביע על דמות אחת, אבל אוכל לומר בכלליות שנשים לוחמות ואנשים שלא מוותרים לעצמם הם השראה ומודל לחיקוי עבורי. כאלו שנלחמים על עצמם ולא מוותרים בדרך על יושרה ועל כנות וזוכרים מאין הגענו ולאן נשוב". 

כמי שעסקה בתיקים שבהם ג'סטיס העמידה השקעות משפטיות, מה דעתך על המוצר שפיתחה, על אנשיה, על החזון שלה ועל הדרך שבה היא פועלת?

"מדובר ביוזמה ברוכה שמסייעת לנפגעים לממש את זכות היסוד של הגישה לערכאות. תביעות רשלנות בכלל ורשלנות רפואית בפרט הן מאוד יקרות, וחברת השקעות משפטיות כמו ג'סטיס פותרת חסם משמעותי בהגשתן כשהיא מסייעת במימונן. זכור לי במיוחד תיק רשלנות רפואית מורכב, של אדם שנפגע במהלך טיפול רפואי בבטנו. ג'סטיס סייעה במימון הטיפול בתיק ובזכותה הצליח אותו נפגע להגיש את התביעה לבית המשפט".

לסיום, במה היית עוסקת אם לא היית עורכת דין?

"הייתי רקדנית מקצועית או עוסקת במוזיקה".

הכר את המומחה: פרופ' יוסי פיקל – רפואת עיניים 

"הרפואה עבורי היא לא רק משלח יד אלא מהות היום יום"

את השיחה איתנו פותח פרופ' יוסי פיקל בציטוט שמלווה אותו כל חייו, מתוך הספר "קנדיד" של וולטר. "קראתי אותו בילדותי ומשפט הסיום בספר – שנחשב קלאסיקה עולמית – מתייחס לחבריו של הגיבור אשר השלימו יחד איתו מסע ארוך והם שואלים אותו – ומה עכשיו? התשובה שלו היא 'נעבוד ללא פילפולים חבריי, כי זה הדבר היחידי העושה את משא חיינו לאפשרי'. וכזה אני. אוהב לעבוד, ואם אני מצליח לעשות טוב לאחר – זכיתי כפליים".

פרופ' פיקל הוא מומחה לרשתית ורפואת עיניים ועוסק בתחום כבר עשרות שנים. בעבר ניהל את מחלקת העיניים בבית החולים זיו בצפת וכן עבד כמומחה בכיר בבית החולים הלל יפה בחדרה. ייסד את מחלקת העיניים של בית החולים אסותא, סמסון באשדוד, אותה הוא מנהל.

איך הגעת לבחור דווקא בתחום הרפואה?

"כבר בתקופתי כתלמיד תיכון אהבתי מאד את תחומי הביולוגיה והמדעים וחשבתי על כך שלימודי רפואה משלבים את שניהם. את חברי ועדת הקבלה, ששאלו אותי למה בחרתי ברפואה, ההסבר הזה לא סיפק ונקראתי לשוב לראיון נוסף. הבנתי שכדי להתקבל אני צריך לומר שבחרתי ברפואה כדי לעזור לחולים ולאנושות, אז הוספתי את זה לתשובה המקורית… 

"בחרתי בתחום רפואת העיניים כי המיקרו-כירורגיה ריתקה אותי ובכלל – אהבתי את השילוב של אופטיקה ופיזיקה שבא לידי ביטוי במקצוע הזה. למדתי בטכניון, התמחיתי ברפואת עיניים בבית החולים רמב"ם ועשיתי תת התמחות בניתוחי רשתית בבית החולים לעיניים בסידני, אוסטרליה. אני רופא עיניים כבר 35 שנה, 22 מהן כמנהל מחלקה ואני עדיין הולך בבוקר בשמחה לעבודה, אז כנראה שהבחירה הזו הייתה נכונה בשבילי".

פרופ' פיקל מודה כי עולם הרפואה הוא לא בדיוק מה שתיאר לעצמו אי שם, ביום הראשון על מדרגות הפקולטה כסטודנט, ועם הזמן הבין שמדובר בתחום מורכב בהרבה מכפי שדמיין. "יחד עם זאת", הוא מוסיף, "הנחתי שיהיה לי מעניין ויהיה לי סיפוק בעבודה ואכן יש לי – אז בחלק הזה לא הופתעתי. גיליתי שזה מקצוע גדול ורחב המתחדש בקצב מהיר מאד. אתה נמצא כל הזמן בהלם לנוכח מידע חדש שאתה צריך להפנים במהירות".

ספר לנו על הזיכרון הראשון שלך כרופא.

"היו לא מעט חוויות בהתחלה, אבל המקרה שאולי הרשים אותי ביותר היה בתקופת הסטאז', כאשר שימשתי כרופא במיון הכללי ובאמצע הלילה הגיעה חולה מבוגרת עם בצקת ריאות קשה והמצב נראה מאוד דרמטי. הייתי לבד באותה עת וטיפלתי בה במהירות כפי שלימדו אותנו בבית הספר לרפואה, וכשעה לאחר מכן היא כבר נשמה באופן נורמלי לגמרי והייתה נינוחה. מאוד הרשים אותי שמה שלמדנו בתיאוריה באמת עובד במציאות ומה שלימדו אותנו באמת רלוונטי לחיים". 

פרופ' פיקל מציין כי שלוש התכונות החשובות ביותר בעיניו אצל רופא הן יושר, חריצות וסקרנות, ומדגיש כי רפואה היא כיום עבורו לא רק משלח יד אלא מהות חיי היום יום: "אני תמיד אומר למתמחים שמדרג החשיבות בחיים הינו משפחה במקום הראשון, לימודים במקום השני ועבודה במקום השלישי. באופן אישי עבורי המשפחה נשארת במקום הראשון אבל כל השאר הוא הרפואה".

"טובים, יעילים ומועילים"

באותה נשימה שבה הוא מדבר על המשפחה, מציין פרופ' פיקל כי מי שעיצבו את דרכו ואת היותו האדם שהוא כיום, היו הוריו, אבל גם לשירות הצבאי הייתה השפעה משמעותית עליו. מבחינה מקצועית, הוא אומר, ליוו אותו שורה של רופאים מצוינים שלימדו אותו את רזי המקצוע במהלך ההתמחות ולכל אחד מהם תרומה חשובה לקריירה שלו: "אם צריך לבחור רק אחד הייתי בוחר ללא היסוס בד"ר יובל גלפנד, שלימד אותי רבות ועד היום אני רואה בו את אחי הבכור המקצועי".

מה נוגע ללבך במיוחד במהלך עבודתך כרופא?

"לאורך השנים היו הרבה מקרים קשים של אובדן ראייה אצל מטופלים בעין אחת ולפעמים בשתי העיניים. המקרים האלו עצובים מאוד אבל בין כל אלו היו לא מעט מטופלים שהתמודדו עם הנכות בצורה מרשימה ומעוררת השתאות, מה שמוכיח לי כל פעם מחדש מחדש כי רוח האדם היא מקור בלתי נדלה של כוח ויצירתיות".

פרופ' פיקל נותן בעבודתו מקום משמעותי לביקורת עצמית ולהפקת לקחים. "אני לוקח הביתה את הכישלונות שלי וזה מדיר שינה מעיניי", הוא מודה בכנות, "גם כמנהל מחלקה – ההחלטות הכי קשות הן להפסיק עבודתו של מתמחה אחרי שהגעת למסקנה שהוא לא מספיק טוב ולא יוכל להשתפר. אתה יודע שאתה משפיע בצורה מאוד דרמטית על חייו של מתמחה צעיר ומסיט אותו הרחק מחלומותיו ושאיפותיו, וזה מתסכל. אל מול מטופלים אתה מייצר כל הזמן אמפתיה אבל בסוף אתה לא כל יכול ויש מקרים שהם בלתי ניתנים לריפוי. זה מתסכל אבל זה חלק מחיינו.

"גם לגבי עמיתיי למקצוע – אני נוטה לפרגן לכולם וזה לא אומר שאין לי ביקורת עליהם. אני מאמין שאנחנו קמים בבוקר והולכים לעבודה מתוך רצון להיות טובים, מועילים ויעילים. זה לא תמיד מצליח ולעתים אנו שוגים, אבל מי שחוטב עצים יודע שעפים שבבים. אני יכול להעריך קושי גם מעבר לבעיה הטכנית המקצועית שנובעת אולי מלחץ, מרצון להצליח בכל מחיר, מעומס עבודה ומבעיות סביבתיות שמשפיעות תמיד. כך אני גם קורא תיקים רפואיים – אני מנסה לשים עצמי במקומו של האחר ומנסה להבין אם הייתי נוהג אחרת וכיצד".

במהלך עבודתו הזדמן לפרופ' פיקל לעבוד לא מעט איתנו בג'סטיס, כמי שסיפק חוות דעת רפואיות בתיקים שסייענו לתובעים. "אני שמח לעבוד עם ג'סטיס", הוא אומר, "תמיד כשעלו קשיים כלשהם הייתה החברה הוגנת ונדיבה בדרך הטיפול שלה בנושא". 

בנימה אישית מציין פרופ' פיקל כי המודל שלו לחיקוי היא לא אחרת מאשר רעייתו, עליה הוא אומר: "היא הבנאדם הכי ישר שהכרתי, מקצוענית שאין שני לה. והיא חכמה ממני, אין מה לעשות".

לסיום: במה היית עוסק אם לא היית בחור בתחום הרפואה?

"כנראה שהייתי פסל וצייר – מה שרציתי לעשות בנעורי".

פרופ' יהודה אדלר – קרדיולוג

"להציל חיים זה להביא אושר למשפחות"

פרופ' יהודה אדלר לא שוכח את הרגע שבו החליט לבחור בתחום הרפואה. "כשהייתי בן עשר נשלח אבי, שמואל ז"ל, ניצול שואה שכל בני משפחתו נרצחו בידי הנאצים, לניתוח מעקפים דחוף בקליבלנד בארה"ב. בישראל עוד לא ביצעו באותה תקופה ניתוחים מסוג זה ואני זוכר את עצמי עומד ליד מיטתו לאחר הניתוח ואומר לו: 'אבא, אני אהיה הקרדיולוג הכי טוב בעולם וארפא אותך'. וכך אכן קרה – אני בחרתי בכיוון המקצועי שלי ואבי זכה לחיים ארוכים ובריאים".

כבר 35 שנים שפרופ' אדלר – הנחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם בתחום רפואת הלב (קרדיולוגיה), שיקום הלב ורפואה מונעת – עוסק ברפואה ומשוכנע שזו אכן הייתה הבחירה הנכונה עבורו. "בכל שבוע אני זוכה להציל אנשים ממוות מדום לב, ואין זכות גדולה מזאת בעולם. להציל חיים זה להביא אושר למשפחות".

במהלך הקריירה עסק פרופ' אדלר לא מעט בניהול מערכות, כולל ניהול בתי חולים ותקשורת רפואית, וזכה להכיר את פניו המגוונות של המקצוע, בארץ ובעולם. כיום הוא פרופסור מן המניין אמריטוס לקרדיולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חבר הוועד המנהל באוניברסיטת אריאל, חבר ועדת הרפואה של ההתאחדות לכדורגל בישראל ועוד. בתחום הרפואה העולמית מכהן פרופ' אדלר בין היתר כיו"ר האיגוד האירופאי למחלות שריר וקרום הלב (ESC), כחבר האיגוד לכתיבת ההתוויות העולמיות החדשות למחלות קרום ושריר הלב שיתפרסמו ב-2026 וחבר זהב מטעם האיגוד בחברה לאי ספיקת לב. הצוות שלו רשם הישג חסר תקדים כאשר יחד עם צוותים אחרים מהעולם הגיע לריפוי של מאה אחוז מהחולים שהגיעו אליו.

פרופ' אדלר גם כתב מעל 250 מחקרים רפואיים בעיתונות המקצועית המובילה בעולם, הוא מוזמן להרצות בכינוסים רפואיים מובילים וזכה בלא מעט פרסים, בהם פרס קלרמן לחוקרים צעירים של האיגוד הקרדיולוגי בישראל, אות "ירושלים שלי" על בניית בית החולים למען בריאות תושבי העיר ופרס ההצטיינות של האיגוד הקרדיולוגי האירופאי.

בנוסף לכל התפקידים והתארים אתה גם מגיש את "תוכנית הבריאות של ישראל" ב"רדיו תל אביב" ומשמש כפרשן רפואה בערוצי התקשורת בישראל. תוכל – אחרי כל זה – לקחת אותנו דווקא אל הזיכרון הראשון שלך כרופא?

"ביום הראשון שלי בחדר המיון, ממש בדקות הראשונות, אמרו לי 'תלווה את החולה הזה, יש לו התקף לב'. אני עומד לי הסניטר, ואנחנו מתכוונים לצאת עם החולה מחדר המיון. לפתע מגיע רופא ותיק, שמאוחר יותר נודע לי שמדובר בפרופ' חנוך הוד, מנהל הטיפול הנמרץ ואחד האנשים ההגונים והישרים ביותר במקצוע – רופא משכמו ומעלה שהכרתי היטב במהלך השנים. הוא לקח את האק"ג של החולה, זרק אותו בזעם, סינן קללה והתחיל לצעוק. לא הבנתי במה מדובר, עד שהתברר שהחולה ירד לחדר המיון בלי מסיכת חמצן, שזה כמובן אסור לחלוטין. כך יצא שהזיכרון הראשון שלי הוא מתקלה שביצע הצוות, אם כי לשמחתי מדובר בזיכרון טוב כי פרופ' הוד הוא אחד המורים הגדולים מבחינתי וממנו למדתי מה הדרך הנכונה לנהוג בה. באותו רגע הבנתי שאני הולך למסלול קשה אבל הכי מעניין בעולם".

פרופ' אדלר, כמומחה בכיר לקרדיולוגיה, עובד גם איתנו בג'סטיס, ואנחנו גאים על כך. כידוע, אנו גם מעמידים השקעות לכיסוי עלויות ליטיגציה וגם מחברים תיקים למומחים כדי שיגידו אם יש קייס לדעתם, ופרופ' אדלר הוא אחד המובילים שאנו משתפים איתם פעולה בתחום הקרדיולוגיה. את אנשי ג'סטיס שפגש הוא מגדיר "מקצוענים, עם יחסי אנוש מעולים ואמינים".

יש מקרה אחר שנגע לליבך כרופא, במהלך הקריירה?

"בהחלט, מדובר דווקא במקרה טראומתי. זה היה במוצאי פסח, חדר המיון מלא באנשים אחרי החג, אלו הערבים הכי קשים בבתי חולים. מגיעה חולה קשישה שחייבת אינטובציה (צנרור קנה) והחייאה. הבן שלה אומר לי 'אל תשכיב אותה, אם תעשה את זה היא תמות'. לא הייתה לי ברירה כי אי אפשר להכניס את הצינור לקנה הנשימה מבלי להשכיב את החולה. כך אכן עשיתי, ולצערי היא מתה. זה היה מקרה טראומתי שחיזק אצלי את האימרה 'הטוב שברופאים לגיהנום'".

זה משפט קשה.

"מקור הפתגם הוא במשנה קידושין שבגמרא, שם נאמר 'החמרים רובן רשעים, והגמלין רובן כשרין, הספנין רובן חסידים, טוב שברופאים לגיהנום…'. כל אחד יפרש את זה איך שהוא רוצה".

אחד מאנשי המקצוע שהשפיעו יותר מכל על פרופ' אדלר, לדבריו, הוא פרופ' מרדכי שני, מאבות הרפואה במדינת ישראל, תלמידו של פרופ' חיים שיבא ומי שניהל את המרכז הרפואי שיבא במשך 33 שנה. "הוא גידל אותי ותמיד תמך בי, גם בתקופות קשות, תמיד חיבק אותי כמו אבא את בנו ועזר לי בכל שאלה. זה האיש שהשפיע עלי לטובה יותר מכל בעולם הרפואה".

לסיום כמה שאלות קצרות: במה היית עוסק אם לא היית רופא?

"הייתי בוחר להיות וטרינר. אני אוהב מאוד בעלי חיים, בעיקר כלבים. כל חיי אני מוקף בכלבים בבית וגם כיום".

תנפץ לנו סטיגמה לא נכונה על רופאים.

"בתקשורת מדווחים לא פעם על השכר הגבוה כביכול של הרופאים בישראל – מה שרחוק מהמציאות, בוודאי כפי שמציגים אותה".

מהן שלוש התכונות הכי חשובות לרופא, בעיניך?

"אנושיות, מקצוענות, נתינה לזולת".

ואיפה תהיה בעוד עשר שנים?

"קודם כל אני מקווה להישאר בריא, וכמובן שאמשיך להציל חיי אנשים".