עו"ד רבים עוסקים בתחום הנזיקין. מקצתם מתמחים גם ברשלנות רפואית – תת-התחום הנחשב, מבחינה מקצועית, ליהלום שבכתר. כל אחד מהם מביא לשולחן "כרטיס ביקור" שונה ממשנהו. קיימים עו"ד בעלי ניסיון ארוך שנים במשרדי תובעים ונתבעים; עו"ד בעלי תואר ד"ר ברפואה; עו"ד הבקיאים בהתפתחות המחקר האקדמי ויודעים להשתמש בטענות החדשניות ביותר; ועוד. עו"ד אסנת לויטה בעלת ניסיון יוצא דופן: היא הייתה שם, בכיסא הלקוח, בעצמה. כעת היא מספרת בראיון מיוחד על הרשלנות הרפואית במעקב ההיריון שלה, שהביאה לפגיעה קשה בה ובמשפחתה, על יכולות המשחק שפיתחה עם השנים, על תחום החינוך שבו הייתה עוסקת אם לא הייתה עורכת דין ועל המחווה המרגשת שקיבלה מאחד מלקוחותיה שכבר נחשב לתיק אבוד.
למה בחרת ללמוד משפטים, ומדוע בחרת בהמשך בתחום הנזיקין?
"מקצוע עריכת הדין היה מאד רחוק ממני ומעולם לא חשבתי עליו בתור אפשרות. אחרי השרות הצבאי למדתי פסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. הלימודים היו מאד מעניינים וסיימתי את התואר עם ציונים טובים אבל באותה תקופה הצלילה לנבכי נפשם של אנשים לא התאימה לי. החלטתי שלא להמשיך ללימודי תואר שני. לקחתי לעצמי שנה כדי להתלבט ולחשוב מה הייתי רוצה לעשות. בן הזוג שלי (אז ועד היום) הציע לי את הרעיון של לימודי משפטים ואני נדלקתי.
באותה תקופה הוקם ע"י פרופ' אוריאל רייכמן המרכז הבינתחומי בהרצליה אשר הציע לימודי משפטים לבעלי תואר קודם שאפשרו גם עבודה במשרה מלאה. הלימודים התקיימו פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים והערב ובימי שישי בבוקר, כך שיכולתי לעבוד במקביל ללימודים. למעשה אני בוגרת מחזור ב' של בית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי.
כבר בשנה השניה ללימודים, התקבלתי למשרת טרום מתמחה בבית משפט השלום בתל אביב ועבדתי בלשכתו של השופט עמיחי דויק ז"ל. הקשישים שביננו בוודאי זוכרים את השופט דויק ז"ל שהיה אדם משכמו ומעלה, משפטן נדיר ואישיות כובשת. אני ראיתי בו מנטור ואב רוחני והוא זה שכוון אותי, או יותר נכון 'דחף' אותי לתחום נזקי הגוף, התחום האהוב עליו, בשל השילוב המרתק של רפואה ומשפט".
כמה שנים את עוסקת במקצוע? האם את מרגישה שעשית בחירה נכונה?
"את רישיון עריכת הדין קיבלתי בשנת 2000, אחרי שנת התמחות ושנתיים טרום התמחות, כך שאפשר לומר שאני כבר 25 שנה במקצוע ושמחה מאד על הבחירה שעשיתי. כל יום אני פוגשת אנשים חדשים, לומדת דברים שלא ידעתי ונוגעת בכאב. לא משנה אם אתה מייצג תובע או נתבע, בתחום הזה אתה תמיד פוגש את האדם ברגעים הכי קשים ושבירים בחיים שלו וניתנת לך ההזדמנות לשנות אותם לטובה או לרעה.
במשך 17 השנים הראשונות בהן הייתי עורכת דין, עבדתי כשכירה במשרדים שייצגו בעיקר נתבעים. הייצוג של חברות ביטוח אפשר לי ניתוק רגשי מסוים מהמקרים הקשים בהם נתקלתי יום יום, וזה אפשר לי להילחם את מלחמתם של ה'רעים'. בשנת 2017 התפטרתי מעבודתי והקמתי ביחד עם שותפתי, עו"ד בתי שקיב, משרד עצמאי בו אנחנו מייצגות בעיקר אנשים פרטיים שנפגעו בתאונות בנסיבות שונות.
כאן המקום לספר שבשנת 2000 נולד בני השני, נמרוד, ומהר מאד התברר לנו שהוא סובל משיתוק מוחין (CP) בעקבות CMV, וירוס שאני נדבקתי בו במהלך ההיריון, ללא סימפטומים, ואשר חדר את השיליה וגרם לעובר לנזקים מוחיים קשים. כמובן שעם הגילוי חרב עלינו עולמינו. היינו זוג צעיר עם פעוט בן שנתיים ותינוק שהרופאה ההתפתחותית הציעה לנו 'ברוב טובה' לאשפז במוסד.
בדיעבד הסתבר לנו שיש בדיקת דם פשוטה שאפשר לעשות ואשר הייתה מגלה את העובדה שנדבקתי ב CMV במהלך ההיריון, רק שאף אחד לא חשב שצריך לעשות לי אותה או ליידע אותי על האפשרות הזאת. כמה שנים מאוחר יותר הגשנו תביעת רשלנות רפואית כנגד הרופא אצלו עשיתי מעקב הריון וכנגד קופ"ח מכבי ומשרד הבריאות. התביעה נדחתה הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון אשר קבע שמכוון שלא היו לי סימנים קליניים לא הייתה על הרופא החובה ליידע אותי על קיומה של בדיקה לגילוי CMV. עד היום אני סבורה שפסק הדין היה מוטעה ועובדה היא שמאז המקרה שלנו הבדיקה לגילוי CMV במהלך ההיריון הפכה לבדיקת שיגרה שאין מי שלא עושה אותה".
איך החוויה הזאת השפיעה עלייך?
"הניסיון האישי שלי עוזר לי היום מאד להבין את המתחולל בנפשם של הלקוחות שלי, שצריכים לנהל מאבק משפטי כדי לזכות בפיצוי הכספי שיעזור להם לשקם את חייהם. אני בטוחה שהדרך שבה אני מתייחסת ללקוחות ומייעצת להם מושפעת מאד ממה שאני עברתי, לפני שנים, כשעמדתי במקום שלהם".
מה גילית על המקצוע שלא היה ידוע לך, ומה גילית באמצעות המקצוע על עצמך?
"מערכת היחסים שלי עם המקצוע משתנה ומתפתחת במהלך השנים. בבסיסי אני אדם ביישן שלא אוהב להיות במרכז העניינים. בשנים הראשונות במקצוע העדפתי להישאר "מאחורי הקלעים", לבצע את העבודה המשרדית ופחות להופיע בבתי המשפט. רק במהלך השנים התאהבתי יותר ויותר בליטיגציה המשפטית, בניהול התיק מההתחלה ועד הסוף, ובעיקר בניהול שלב ההוכחות. גיליתי על עצמי שיש לי את התשוקה הנדרשת כדי לייצג כל אחד (ולא משנה מאיזה צד של המתרס הוא נמצא) בצורה הטובה ביותר ושיש לי יכולות משחק שלא היו מביישות שחקנים בהבימה או בקאמרי. גיליתי את היופי בכך שמישהו אחר מאפשר לי להיות הפה שלו ואני רואה בכך כבוד גדול".
מה הזיכרון הראשון שלך בתור עורכת דין?
"הזיכרון הראשון שלי הוא דיון בבקשה למינוי מומחים שהתקיים בלשכתו של כב' השופט בדימוס פרגו, בבית המשפט הישן בכפר סבא. אני ייצגתי את חברת הביטוח ובתמימותי הגעתי נחושה לסכל את מינוי המומחה שהתובעת ביקשה. אני זוכרת את ההתרגשות הגדולה שכיום קצת מצחיקה אותי ואת תחושת הגאווה על כך שידעתי להשיב לכל השאלות והכרתי את המסמכים הרפואיים לפרטי פרטים. כמובן שלמרות הטיעונים החשובים וכבדי המשקל שלי חזרתי למשרד עם החלטה על מינוי מומחה לתובעת".
במה היית עוסק אם לא היית עורכת דין?
"בשנים האחרונות מעסיק אותי רבות מצב החברה בישראל: הגזענות, השוביניזם, ההפליה והמידור של קבוצות אוכלוסיה מהאקדמיה וממוקדי קבלת ההחלטות. לכן, נכון להיום נראה לי שאם לא הייתי עורכת דין הייתי רוצה לעסוק בחינוך. עם כל הקשיים שבמקצוע, העיסוק בחינוך מאפשר לעצב את הדורות הבאים, את העתיד של המדינה ואין סיפוק גדול מזה. רק חינוך איכותי לערכים ולאחריות חברתית יכול לשנות את המצב ולהפוך את המדינה לטובה יותר. רבים מלקוחותיי הם בני הקהילה האריתראית שחיה בישראל. היחס הגזעני, הניצול ורוע הלב המופנים כלפי האנשים האלו, שכל מה שהם מבקשים הוא חיים טובים יותר עבורם ועבור משפחותיהם, קשה לי מאד. לא מבינה איך מהציווי "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר, כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" ואחרי מה שהמשפחות שלנו עברו בשואה, הפכנו לחברה שלא יודעת לקבל את האחר".
מה המקרה שעסקת בו שהכי נגע לך ללב במהלך עבודתך כעורכת דין?
"אחד התיקים הראשונים בהם טיפלנו עם פתיחת המשרד היה תביעה של בחור צעיר, גרוש ואב ל-2 ילדים קטנים, שרכב על אופניים חשמליים לאחר שבילה כמה שעות בפאב. כשהגיע לרחוב בו הוא גר איבד שליטה על האופניים, פגע ברכב חונה, התהפך ונפל על הכביש. כתוצאה מהתאונה נגרמה לו פגיעה קשה בעמוד השדרה והוא נותר משותק מהצוואר ומטה. לאחר שמספר עורכי דין דחו אותו כשחשבו שמדובר במקרה אבוד ושהתובע אינו זכאי לפיצוי, ולמרות האתגר המשפטי הבלתי מבוטל, לקחנו את התיק לטיפולנו. נלחמנו עבור הלקוח ועשינו שמיניות באוויר עד שבסופו של דבר הצלחנו להשיג עבורו, בפשרה, סכום בלתי מבוטל שיאפשר לו לחיות בכבוד על אף הנכות הקשה. בניסיון לסייע לילדים להתמודד עם הנכות הקשה של אביהם, כתבה גרושתו ספר ילדים העוסק במקרה. כשקראנו את הספר הופתענו למצוא בו הקדשה מרגשת: 'לא היה פשוט למצוא עורכי-דין שיטפלו בתיק של אבא, אבל בסוף מצאנו את הטובות ביותר… תודה עצומה על האנושיות העצומה בה אתן מלוות אותנו ואורך כל הדרך'".
מה החלטה הכי קשה שלקחת כעורכת דין?
"לשמחתי ההחלטות שלי כעו"ד הן לא החלטות שתוצאתן חיים או מוות. מצד שני, יש לא מעט תיקים, שבהם ההחלטות שלי בניהול התיק עשויות לשנות את איכות חייו של אדם פגוע מאד, מקצה לקצה. מכיוון שאנחנו לא מפחדות לקחת לטיפולנו גם תיקים סבוכים מאד מבחינה משפטית, נאלצנו בשנים האחרונות לקבל לא מעט החלטות קשות. הרבה פעמים קבלת החלטה בתיק כזה דומה לקבלת החלטה במשחק פוקר. אני יודעת מה יש לי בידיים אבל לא יודעת איזה קלפים יש לצד השני. לשמחתי אני ובתי מאד קרובות, משתפות ומתייעצות האחת עם השנייה בהרבה מאד צמתים של קבלת החלטות בתיקים כך שאני לא מרגישה לבד בקבלת ההחלטה. קשה מאד לשים את האצבע על החלטה אחת שהייתה הכי קשה שכן כמעט כל החלטה שמערבת בחירת האסטרטגיה משפטית היא החלטה קשה שהמשמעויות שלה הן שהלקוח יקבל פיצוי נכבד מצד אחד ודחיית התביעה שלו ללא כלום מהצד השני".
מי המורה הכי טוב שהיה לך?
"היו לי כמה מורים טובים לאורך הדרך אבל אין ספק שהשופט דויק ז"ל התעלה על כולם. הוא לימד אותי שכל מאבק משפטי צריך להיעשות באנושיות ובדרך ארץ. למדתי ממנו להזכיר לעצמי כל יום להיות קודם כל בן אדם ורק אחר כך עורכת דין, לראות תמיד את האדם שעומד מולי ולגלות אמפתיה. הוא לימד אותי שתמיד כדאי לפתור סכסוכים בפשרה אבל גם להאמין בעצמי כך שבמקרים המתאימים אני לא חוששת לנהל את התיק עד פסק דין. לאורך הדרך היו לי עוד מורים טובים שלימדו אותי להבחין בין עיקר לטפל, לימדו אותי שחשיבה יצירתית עושה את ההבדל בין עו"ד טוב לעו"ד מצוין, ולימדו אותי אורך רוח".
איפה תהיי בעוד 10 שנים?
"כרגע טוב לי במקום שאני נמצאת. כל בוקר שבו אני מתעוררת בתחושה שיש לי עניין, סיפוק ופרנסה טובה מהעבודה אני מאחלת לעצמי שגם עוד 10 שנים אהיה באותו המקום. כמובן שביום שבו אקום בבוקר וארגיש אחרת אצטרך להחליט על דרך חדשה".
ספרי על מקרה ספציפי שהיה לך חשוב במיוחד, שבו הסתייעת בקרן ג'סטיס.
"הגשתי תביעה בשם לקוח שחברת הביטוח דחתה לו כיסוי ביטוחי לתאונת דרכים בה הוא נפגע. כ–3 חודשים לאחר התאונה קיבל הבחור אירוע מוחי שגרם לו לנכות משמעותית ומנע ממנו לעבוד. החלטנו להגיש את התביעה לפי פקודת הנזיקין ולצרף חוות דעת ב-3 תחומים, כולל חוות דעת לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין האירוע המוחי. הבחור, שזמן קצר קודם לתאונה הקים עסק עצמאי, התמוטט כלכלית. נפתחו לו ע"י ספקים של העסק תיקים בהוצל"פ, ונוצר לו חוב מזונות. לא רק שלא היה לו איך לממן שלוש חוות דעת, אלא שלא היה לו גם כסף למחייה. פניתי לג'סטיס אשר מימנה את חוות הדעת, אגרת בית המשפט וגם הקדימה ללקוח דמי מחייה כדי שיוכל 'להרים את הראש מעל המים'. בזכות ההשקעה הזו הגשתנו תביעה לבית המשפט המחוזי. ההליך אמנם טרם הסתיים אבל בינתיים, מומחה שמונה מטעם בית המשפט קיבל את חוות דעת הנוירולוג מטעמנו וקבע אף הוא קשר סיבתי בין התאונה לבין האירוע המוחי והנכות הנוירולוגית".
מה דעתך על השירות שפיתחה ג'סטיס?
"קרן ג'סטיס התפרצה לדלת פתוחה. במקרים רבים העלות של הגשת תביעה נזיקית היא כה משמעותית עד שנפגעים רבים היו מוותרים על הגשת התביעה. המוצר של ג'סטיס מאפשר לנו, עורכי הדין, למצות את הזכויות של הלקוחות שלנו בלי להתפשר על כמות או איכות חוות הדעת הנדרשות ובלי הלחץ הכלכלי שהיה מוטל על הלקוחות בעבר. הדלת הפתוחה תמיד, האזן הקשבת, והתגובה המהירה הופכים את ג'סטיס לגוף שנעים לי, כעו"ד, לעבוד איתו".
