עקבו אחרינו ברשתות החברתיות
מאת עו"ד רועי טובל, מאמר אורח
פיברומיאלגיה היא תסמונת המתאפיינת בעייפות כרונית, כאב כרוני ומפושט וברגישות עזה למגע באיזורים שונים. מדובר בהתקפי כאב אשר פוגעים באיכות החיים, רמת התפקוד וביכולת של החולה לשמור על שגרת חיים תקינה. דאבת השרירים, שמה העברי של התסמונת, אופיינה לראשונה בשנות ה-70 של המאה הקודמת והגם שילדים וגברים עלולים אף הם ללקות בתסמונת זו – למעלה מ-80% מחולי הפיברומיאלגיה הן נשים.
כיום ידוע שרקע גנטי כגון בן משפחה שסבל מהתסמונת, מעלה את הסיכון ללקות בה. גם אירועים טראומטיים לגוף, כמו חבלות או תאונות דרכים למשל. בנוסף אירועים טראומטיים רגשית כמו לחץ נפשי גבוה, יכולים אף הם להביא להתפרצות פיברו. חוץ מרקע גנטי או אירוע טראומתי נפשי או פיזי – נמצא כי גם זיהומים ויראליים קשים עלולים לגרום להתפרצות התסמונת.
פיברומיאלגיה הינה הסיבה השכיחה ביותר לכאב שלד או שריר מפושטים, היא מלווה לרוב בעייפות, פגיעה קוגניטיבית כמו אבדן ריכוז וסימפטומים גופניים שונים.
למרות שתיעוד של התסמונת קיים בספרות הרפואית עשורים רבים, נראה כי בשנים האחרונות עולה המודעות לפיברומיאלגיה. בהתאם, נראית בישראל עליה בדרישה להכרה מצד ביטוח לאומי.
במרץ 2022 הביטוח הלאומי הוסיף לתקנותיו את סעיף ליקוי 92 הדן בפיברומיאלגיה. כיום ניתן להגיש תביעת לביטוח לאומי לנפגעות ונפגעי נזקי גוף בגין פיברומיאלגיה ("דאבת שרירים"). הסעיף עצמו מותאם לדון בנכויות נוספות ותופעות ארוכות טווח מתסמונות דומות כמו לונג קוביד.
לפי חוזר הביטוח הלאומי מטרת סעיף 92 הינה: "לקבוע קווים מנחים לעבודה על פי סעיף הליקוי החדש, הן בוועדות נכות כללית והן בקביעת קשר סיבתי בין תסמונות כאב לפגיעה בעבודה במתן יעוץ רפואי לדמי פגיעה".
לעתים בתיקי פיברומיאלגיה, מתקשה הצוות הרפואי להזדהות עם נפגע שלכאורה אין מקור חד משמעי לפגיעתו. לפי חוזר הביטוח הלאומי בנוגע לסעיף 92 שדן בפיברומיאלגיה, הסימפטומים העיקריים לפיברומיאלגיה יוצגו 3 חודשים לפחות והם:
פיברומיאלגיה: נקודות כאב ותסמינים
בעבר נתקלו חולי פיברומיאלגיה רבים בהתנגדות של מומחים בתחום הראומטולוגי לכתוב חוות דעת עבורם. רבים מהנפגעים העידו כי בחוות הדעת שנמסרה בעניינם הסתתרה דרגה גבוהה של שיפוטיות. נראה כי העדר מדדים אובייקטיביים ומדידים לתסמונת פיברומיאלגיה הקשו על ניסוח סעיף 92 של ביטוח לאומי שכל הצדדים יסכימו עליו. מחד היו רופאים וגופים שהתלוננו כי הסעיף מאפשר קביעת אחוזים גבוהים מדי. מנגד עמדו עמותות וחולים שטענו כי הסעיף לא מאפשר קביעת אחוזים שמשקפים נכונה את הנזק ואת המחלה.
מהסיבות שצוינו לעיל ניתן ללמוד שרופאים ומומחים בראומטולוגיה בימינו עדיין לא תמיד בקיאים באבחון פיברומיאלגיה.
ממצאים כאלה הוצגו במחקר רפואי שפורסם זה מכבר, בו נמדד משך הזמן הנדרש לאחת מקופות החולים המובילות לקבוע אבחנה של פיברומיאלגיה במטופל על ידי רופא.ת משפחה או ראומטולוג מומחה מרגע הופעת התסמינים. מניתוח נתוני חולי הפיברומיאלגיה כפי שהוגדרו על ידי המערכת הרפואית, עלה שאבחון פיברומיאלגיה על ידי רופא המשפחה לוקח בממוצע לא פחות מ-3 שנים. אבחון אבחון פיברומיאלגיה על ידי ראומטולוג מומחה ידרוש, לעתים, למעלה מ-6 שנים.
מור (שם בדוי), נפגעה בתאונת דרכים באמצע שנת 2019 וסבלה מצליפת שוט. לאחר מספר חודשים החלה לסבול מכאבים מפושטים באזורים שונים בגוף. התקפי כאב כאלה מנעו ממנה לתפקד בצורה רגילה ולאחר שחומרת הכאב לא פחתה בחלוף מספר חודשים נוספים, ביקשה מור לתבוע את יומה בבית המשפט בגין נזקיה האורתופדיים.
אולם, ככל שעבר הזמן גילתה מור כי היא סובלת מ-PTSD (פוסט טראומה) מהתאונה, לצד כאבים בלתי מוסברים באזורים שונים בגוף אותן היא הגדירה ככאב מפושט.
מור המשיכה את הטיפול הרפואי, אך רק לאחר שהופנתה לטיפול במרפאת כאב עלתה האפשרות כי היא סובלת מפיברומיאלגיה. ואכן לאחר סדרת טיפולים, איבחן הראומטולוג שטיפל בה כי התסמינים שהציגה מור אכן מתאימים לפיברומיאלגיה. למור לקח מעל שנה וחצי לאבחן כי היא סובלת מפיברו וזאת בשימוש ממצה של האמצעים העומדים לרשות הרפואה הקונבנציונאלית בכלל ובישראל בפרט.
מדובר בתקופה ארוכה ומלחיצה מאוד – והמצב דומה אצל רבים ורבות מהלוקות בתסמונת, שכ-70% מהן אינן מאובחנות לפי הנחות המחקר העדכניות בתחום.
בתביעה של מור הוכרה פיברומיאלגיה בפרק זמן מהיר יחסית – של שנה ושלושה חודשים מתאונת הדרכים ועד לאבחון על ידי מומחה בתחום. כלומר אבחון של פיברומיאלגיה על רקע ספציפי של תאונת דרכים הוא מהיר יחסית למציאות העגומה בה מצויה מדינת ישראל – אך יותר מהערכת הזמן הנמדדת במחקרים (עד 6 חודשים מקרות האירוע). לימים התקבלה תביעתה של מור, והתפרצות הפיברומיאלגיה שלה הוכרה כתוצאה ישירה מן התאונה שעברה.
הספרות עשירה מאוד בהקשרים בין טראומה לפיברומיאלגיה או להחמרתה. עם זאת – חוסר רצון של המערכת להכיר בעובדת קיומה של התסמונת מעכבת לעיתים את האבחון, ולמרבה הצער גם את הטיפול הנכון. יחד עם זאת, האיגודים הראומטולוגיים בעולם ובארץ מכירים בעובדה שתסמונת זו שייכת לתחום הראומטולוגיה.
במחקר מקיף שפורסם באחרונה בו נבדקו 2,600 חולים לערך הלוקים בפיברומיאלגיה, למעלה מ-80% מהחולים תיארו הופעה של מתח נפשי שהחריף את המחלה, ומחציתם תיארו שחבלה גופנית גרמה להחמרה בהתפרצות הפיברומיאלגיה גם כן. בנוסף בפרק העוסק בפיברומיאלגיה באתר הרפואי רב היוקרה המתעדכן כל העת (Up To Date) בוחר אחד מגדולי החוקרים בתחום, פרופ' דון גולדנברג, לפתוח את הפרק העוסק במחלה זו בזו הלשון:
Rather, many physical and/or emotional stressors may trigger or aggravate symptoms. These have included certain infections, such as a viral illness or Lyme disease, as well as emotional or physical trauma
כפי שניתן לראות, פרופ' גולדנברג מציין את הטראומה הפיסית כאחד הגורמים להחמרה.
ישנן תקופות בהן סובלת החולה מהתקפים שיכולים להימשך שבועות ולגרום להפרעה קשה בתפקוד היומיומי, וישנן תקופות טובות בהן יש מיעוט תסמינים או שאין תסמינים כלל. התקפים מתרחשים לרוב בעקבות חשיפה לגורמי ואירועי דחק (סטרס) או בעקבות טראומות מהעבר שחוזרות לתודעה או נמצאות בתת-מודע. טראומה או תאונה עלולים להחמיר פיברומיאלגיה קודמת.
מחקרים מרמזים שמחלה זו היא הפרעה ברגולציה של הכאב, מערב העצבים המרכזית מבצעת הגברה של הגירויים העצביים המגיעים מהאזור המרוחק (פריפריה). דבר זה יכול לבוא לידי ביטוי כגירויים מרעש, מגע, צבע ואור. תופעת wind up (נדנוד/טלטול/סחרור) לרוב מגיעה יחד עם הופעת הגירויים וגורמת לכך שעוצמת הכאב המונוטוני המורגש כעוצמת כאב קבועה, הולכת ומתגברת. עם זאת לפעמים לא ניתן להבחין בין מי שסובל ברמה גבוהה למי שסובל ברמה נמוכה. מאחר ואין ממצאים אובייקטיביים מלבד רגישות בנקודות לחיצה ואין ממצאים אופייניים בבדיקות מעבדה או הדמייה.
18 נקודות הכאב הם אזורים שונים בגוף בהם קיימת רגישות יתר של מערכת העצבים. אצל הסובלות והסובלים מפיברומיאלגיה, המוח ומערכת העצבים לעיתים מפרשים את אותות הכאב הרגילים או מגיבים אליהם, ביתר שאת. לכן, נגיעה בנקודות הכאב גורמת להגברת הכאב המורגש. אזורי הכאב הללו ממוקמים בקדמת ובאחורי הגוף ולחיצה עליהם גורמת להגברת הכאב – מה שמאפשר להגיע לאבחנה של פיברומיאלגיה.
אחד הקריטריונים לאבחנת פיברומיאלגיה בביטוח לאומי הוא רגישות גבוהה לפחות ב-11 נקודות מתוך 18 נקודות הכאב המוכרות:
מספר רב של חולי פיברומיאלגיה מטופלים במסגרת מרפאות כאב ומרפאה ראומטולוגית באמצעות שימוש בקנאביס רפואי, משככי כאבים נרקוטיים, זריקות תחת שיקוף ועוד. כחלק מהמעקב הם מודדים מעת לעת את סף הכאב בהתאם לעדות מפי החולה, ומתוך המדדים הללו לומדים צוותי המחקר אודות המחלה.
סעיף 92 לתקנות הביטוח הלאומי דומה מאוד לסעיף 35 (מותאם) בו השתמשו כה. סעיף 92 הינו שנוי במחלוקת מאחר ואין קביעה אובייקטיבית וחד משמעית בעניינו והכל נסמך על נתונים אותם מציגים המתלוננים. קשת אחוזי הנכות הנכות הניתנים נעה בין 0-40%. מרבית מהחולים טוענים כי הקביעה איננה משקפת את מידת הנזק גם אם ניתנים אחוזי הנכות המירביים. נתמקד בוועדות הביטוח הלאומי באגף נכות מעבודה ובמומחים רפואיים המתמנים ע"י בית המשפט. אלה נאלצים להתמודד עם קביעת הקשר הסיבתי בין המחלה לאירוע התאונה הנטען ע"י המתלונן.
אין הסכמה גורפת בין המומחים בשאלה האם אירוע טראומטי כמו תאונת נפילה או תאונת דרכים למשל, עלול לגרום למחלת פיברומיאלגיה כשלעצמו. כן נאלצים המומחים להבדיל בין הדעות השונות לסיבת פרוץ המחלה, הן התומכות בטראומה פיזית כגון פגיעה ותאונה (בעיקר במנגנון צליפת שוט) והן התומכות בדעה כי המתלונן נחשף לאירוע נקודתי אשר חשף אותו ללחץ נפשי משמעותי.
על פי מחקרים, תסמונת הכאב מופיעה עד 6 חודשים לערך לאחר התאונה. ברם, ראינו במחקרים שונים כי מערכת הבריאות הישראלית לא יודעת או לא מסוגלת להתמודד עם אבחנה מהירה של המחלה. לכן, הסבירות שמתלונן יאובחן כחולה בפיברומיאלגיה בתוך 6 חודשים הינה קלושה מאוד ובכך נגרם עוול גדול לציבור שהולך וגדל, חולי פיברומיאלגיה.
מטרה מרכזית בדיני הנזיקין היא להשיב את הניזוק למצב בו היה קודם לאירוע הזנק או הטראומה. עם הכרת המוסד לביטוח לאומי באמצעות סעיף ליקוי 92, נראה עוד ועוד חולי פיברומיאלגיה אשר מקבלים מזור לפנייתם ופיצויים משמעותיים בגין הנזקים.
פנייה למיצוי זכויות באמצעות עו"ד מנוסה ובקיא בתחום, המייצג את החולה בפני הוועדות הרפואיות, עשויה להגדיל משמעותית את סיכויי התביעה להתקבל ולהגדלת אחוזי נכות בגין פיברומיאלגיה. בנוסף אבחנה ברורה על ידי הרופא המטפל בתחום הראומטולוגיה, הכרחית למיצוי זכויות הן במוסד לביטוח לאומי והן במסגרת תביעה נזיקית או מיצוי זכויות בפוליסת ביטוח.
ביחד עם בחירת עורך דין שמתמחה בביטוח לאומי ופיברומיאלגיה ואבחנה מסודרת – פניה למיצוי זכויות בצירוף חוות דעת מומחה רפואי בתחום תחזק את האבחנה במחלה ותתמוך בטענות החולה לאין שיעור. בהעדר מדדים קשיחים לאבחון פיברומיאלגיה, חוות הדעת של רופא.ה בכיר.ה ומוכר בתחומו, עם מוניטין מכובד, עשויה להוות גורם מכריע בשיקול החלטת הוועדה הרפואית אם לקבל את תביעת החולה ולהכיר באחוזי הנכות כתוצאה מתסמונת פיברומיאלגיה. חוות דעת רפואיות הן עסק יקר שעלותו מתחילה באלפי שקלים ומסתיימת לעיתים במספרים גבוהים בהרבה, שלא כל אדם מן השורה יכול להרשות לעצמו. בדיוק לשם כך הקמנו את ג'סטיס אקספרטס – גוף מימון חוות הדעת הרפואיות הראשון בארץ שעובד על בסיס הצלחה – לא פוצית, לא שילמת.
היא הגיעה עם עיניים כבויות ומצב רוח שפוף. גרושה בשנות ה-50 לחייה, עולה חדשה, בעלת תואר אקדמי מתקדם במתמטיקה ובמוסיקה, שהעבודה היחידה שהצליחה למצוא בארץ היא חינוך מוזיקלי בגני ילדים. היא לא התלוננה אף פעם: כל בוקר לבשה את החיוך הידוע שלה, נסעה באוטובוס מגן אחד למשנהו ועם האקורדיון הישן שלה שימחה והרקידה את הילדים של כולנו.
שגרת יומה השלווה נקטעה באחת, כשנהג שיכור פגע בה במעבר חציה. תאונת דרכים קשה. היא נפגעה בכל חלקי גופה, אושפזה מספר שבועות בבית החולים ולאחר מכן עברה לבית לוינשטיין, שם המשיכה בהליך השיקום הארוך, עד שהצליחה ללכת באופן עצמאי. התאונה פגעה בבריאותה ובנפשה, בשמחת החיים שהייתה ואפילו באפשרות של זוגיות חדשה. המכה הייתה גם כלכלית: זו לא הייתה תאונת עבודה, ולכן עד שנגמר הליך הגישור היא נותרה ללא הכנסה, וכמפרנסת יחידה לבנה הקושי היה גדול פי כמה. החובות החלו להצטבר.
אבל היא לא ויתרה. למרות הנזקים הקשים שספגה, בתום פחות משנה מיום התאונה כבר התאחו השברים שבגופה, והיא שבה לעבודה עם האקורדיון הישן והמנגינות החדשות. עם זאת, מצבה הנפשי עדיין לא שב לקדמותו מאז אותה תאונת דרכים.
היא הגיעה לישיבת הגישור הראשונה עם נציגי חברת הביטוח של הנהג הפוגע בלחץ גדול, כשעיניה נוצצות מדמעות, ומיד שבתה את לבם של כל הנוכחים בחדר. כן, היו כמה ויכוחים כספיים "רגילים", אבל העבודה שלי כמגשר הייתה הפעם קלה מתמיד, כי ההסכמות המקוות הושגו במהירות הבזק והתיק הגיע לסיומו בו-ביום.
בתום הישיבה עזבה את החדר כשעיניה הפעם נוצצות משמחה, וכל מבטה אמר תודה. נוכל לעזור בעוד משהו? שאלתי אותה לתומי. כן, היא ענתה – רק אם זה לא חצוף מדי, רציתי לשאול אם אתה פנוי…
יש כמעט לכולנו נפילות במהלך החיים אך הרצון להמשיך להשתקם ולחיות חזק מכל מכשלה שהיא. לשמחתנו, גם בצד השני של השולחן יושבים בני אדם עם לב פתוח. כמה טוב שכך! וכמה טוב לחיות!
תופעת האלימות נגד נשים, במשך שנים ארוכות, תופעת האלימות במשפחה נתפסה כעניין פרטי-משפחתי ש"נסגר בתוך הבית". גם המדינה וגם החברה העלימו עין מהתופעה הקשה וההרסנית הזו.
עם השנים הלכה והשתרשה בציבור הבנת היקף הנזקים שאלימות במשפחה גורמת לסובלים ממנה, שהם בעיקר נשים וילדים. בשנים האחרונות נעשו ניסיונות משפטיים להגביר את האכיפה בתחום האלימות במשפחה – אבל בפועל, הרוב המכריע של מקרי האלימות יישמרו כסוד משפטי, מאחורי דלתיים סגורות.
אחד הקשיים הגדולים עם אלימות במשפחה היא העובדה שהנפגע או הנפגעת לרוב תלויים כלכלית ופיסית בפוגע, ולעיתים גם רגשית, ולכן קשה להם לשבור את קשר השתיקה.
בשנים האחרונות אנו רואים יותר נשים וילדים שבוחרים לתבוע את בן הזוג או את ההורים הפוגעים לאחר שהתלות שלהם בפוגע הופסקה – אם כי האישה והאיש התגרשו, או כי הילדים התבגרו ועזבו את הבית. ואולם עדיין מדובר בתופעה שולית יחסית, ומאחר ותביעות אלה מתנהלות לרוב בבית המשפט לענייני משפחה, מאחורי דלתיים סגורות, פעמים רבות בתי המשפט אינם מפצים בכלל או מפצים באופן חלקי בלבד את הנפגעים והנפגעות בגין הנזקים שנגרמו להם.
אך לא רק הפוגעים עצמם נושאים באחריות להיקף התופעה של אלימות במשפחה – לעיתים גם רשויות אכיפת החוק אחראיות לכך, שכן מקרים רבים מטופלים מעט ומאוחר מדי. אין פלא שברובם המכריע של המקרים בהם אנו שומעים על אישה שנרצחה ע"י בן זוגה, אנחנו מגלים שהיא התלוננה פעמים רבות על אלימות – ובכל פעם התיקים נסגרו והיא נותרה לגורלה.
מנתונים שפורסמו בימים האחרונים עולה שכ-70% מהתיקים שנפתחו בעקבות אלימות בין בני זוג – נסגרו ללא הגשת כתב אישום! בשנת 2020, כשליש מהנשים שנרצחו בידי בני זוגן התלוננו על אלימות לפני הרצח. כל זאת, כאשר חלה עלייה של 315% אחוז במספר מקרי האלימות בין בני זוג לעומת 2019. גם בעבירות מין המספרים לא מעודדים, בלשון המעטה: כ-80% מהתיקים שנפתחו על עבירות מין נסגרו בפרקליטות ללא כתב אישום, זאת בזמן שבבית הדין לעבודה 72% מהתביעות על הטרדה מינית התקבלו. עוד פורסם ש-32% מהנפגעים על רקע מיני נפגעו על ידי בני משפחה, ועוד 13% נפגעו בידי בני זוג בעבר או בהווה.
על מנת למגר את תופעת האלימות במשפחה לא די לפתוח בתביעות פליליות או אזרחיות נגד הפוגעים עצמם – צריך לדרוש גם מרשויות אכיפת החוק לקחת אחריות במקרים של מחדל ולפצות כלכלית את הנפגעים, ויש לקוות ש"חשיפה" משפטית והגשת תביעות מעין אלה יביאו לשינוי ביחס הרשויות לתלונות על אלימות במשפחה.
במובן הזה, קרן ג'סטיס, עמה עבדתי בתיקים לא מעטים, מאפשרת לנפגעים לקבל את יומם בבית המשפט ואת הסיכוי לזכות בפיצוי משמעותי בגין נזקיהם, שהם בדרך כלל לא רק פיזיים – אלא גם נפשיים. חוות הדעת הללו יקרות, ועלותן מכוסה ע"י ג'סטיס בשיטת "לא זכית – לא שילמת", בדומה לשכר טרחת עורך הדין המבוסס על הצלחה בלבד.
ולפני שכל השינויים החשובים הללו יקרו, האחריות מוטלת גם על כתפי כל אחד ואחת מאיתנו לשים לב לאישה או איש במצוקה, לילד של השכן, או לשכנה ולילדיה. בכל מקום יכולה להיות אלימות במשפחה, והאחריות היא של כולנו למגר אותה.
כולנו נשמח אם המקרים הללו ייגדעו באיבם, מבלי צורך להגיע למצב של הגשת תביעה. אבל אם כבר הגענו חלילה למצב הזה – הנפגעים יודעים שגם הגב של עורכי הדין המומחים בתחום, וגם הגב של קרן ג'סטיס, נמצא ממש מאחוריהם.
עו"ד רותם אלוני דוידוב היא מומחית בתביעות נזקי גוף, לרבות בקשר עם אלימות במשפחה
מחקר שפורסם באחרונה בארה"ב קובע כי תחום מימון הליכים משפטיים צומח בקצב של יותר מ-10% לשנה. בתוך חמש שנים יגיע התחום הצומח להיקף של 22 מיליארד דולר בשנה – עלייה של 120% מהיקפו בשנת 2018, שהוערך בכ-10 מיליארד דולר בשנה.
המחקר מציין מספר סיבות לפופולאריות הגואה של תחום מימון ההליכים המשפטיים:
1. עלייה בביקוש לקבלת מימון לא רק בתביעות גדולות, אלא גם בתביעות בינוניות וקטנות.
2. עלייה במודעות לתחום מימון התביעות בקרב עורכי הדין והתובעים, והבנת עקרונותיו.
3. העובדה שמימון לתביעה ניתן לתובע ללא קשר למצבו הכלכלי של מקבל המימון וללא ביטחונות, מלבד פירותיה (העתידיים) של התביעה נשוא קבלת המימון.
4. העלייה הקבועה במספר התביעות המוגשות לביהמ"ש מידי שנה, תוצאה של הגידול באוכלוסייה, הגידול במספר עורכי הדין וגורמים נוספים.
5. ההכרה ההולכת וגדלה לתחום במדינות מובילות ברחבי העולם (בראשן מדינות המשפט המקובל) – ארה"ב, אנגליה ואוסטרליה, והצגת חוקים התומכים בתחום זה במדינות נוספות כמו קנדה, הונג-קונג וסינגפור.
דנה (שם בדוי), אישה הרה בשנות ה-30 לחייה, אם לארבעה ילדים בריאים, הגיעה לבית החולים לקראת לידת בנה החמישי, והועברה לחדר לידה. למרות שניתן היה לזהות במוניטור האטות בדופק העובר, דנה לא הועברה לניתוח קיסרי.
שעות רבות ויקרות חלפו והתינוק נקלע למצוקה. כדי לחלצו, האחות המיילדת התיישבה על בטנה של דנה והפעילה לחץ רב אשר גרם לקרע עמוק ברחם. דנה הועברה לניתוח קיסרי, שבו כמעט קיפחה את חייה. התינוק חולץ במצב קשה מאוד ונפטר שבוע לאחר מכן. בעקבות הנזק הקשה שנגרם לרחמה של דנה, הצוות הרפואי נאלץ לכרות אותו.
דנה ובעלה שאפו למשפחה מורחבת וברוכת ילדים, אך הפגיעה הרפואית הקשה מנעה מהם את האפשרות הטבעית ללידות נוספות. בעקבות כך, הזוג ביקש לפנות להליך פונדקאות, אך לא היה יכול לשאת בעלויותיו הגבוהות. באמצעות באת כוחם, עו"ד ענת גינזבורג, דנה ובעלה פנו לקרן ג'סטיס, בבקשה להקדמת חלק מהפיצוי בתביעת הרשלנות הרפואית בלידה שהגישו, עבור כיסוי הוצאות הליך הפונדקאות, וכן לכיסוי כל הוצאות ההליך המשפטי בעניינם, בראשן מספר חוות דעת רפואיות יקרות. ג׳סטיס נעתרה לבקשתם והעמידה לרשותם מאות אלפי שקלים.
תביעת הרשלנות הרפואית של דנה נגד בית החולים הוגשה לפני מספר חודשים לבית המשפט המחוזי ע"י עו"ד ענת גינזבורג.
קרן ג'סטיס תמשיך לעמוד לצד התובעים לאורך הדרך. אנו מתפללים וממתינים יחד איתם שהליך הפונדקאות יביא ללידת תינוק בריא.
רשלנות בלידה הובילה לכריתת רחם.
בסוף המאה התשע עשרה פיתח רופא נשים גרמני ששמו קריסטלר תמרון אלים ומכאיב במיוחד – אשר נועד, לכאורה, לזרז את חילוץ העובר מן הרחם.
התמרון כרוך בהפעלת לחץ ניכר על רום הבטן של היולדת בעזרת זרוע הרופא או המיילדת. לשם כך מטפס המבצע על מיטת היולדת, מניח את האמה על רום הבטן, משעין עליה את כובד משקלו ומייצר תנועות סחיטה כלפי חלקו התחתון של הגוף.
עם השנים דעך כוכבו של הקריסטלר משום שהמיילדים נחשפו לסיבוכי התמרון, ובהם: קרע של הרחם, קרעים בתעלת הלידה, שברים, קרע של הטחול וכן סיבוכים מאוחרים יותר כגון חולשה של רצפת האגן על המשתמע מכך. ואכן, החל מאמצע המאה הקודמת הוזכר התמרון על שם קריסטלר בספרות הגינקולוגית במטרה אחת – על מנת לגנותו תוך ציון שאינו ראוי לשימוש. בהמשך אף הושמט איזכור התמרון מרוב הספרים המובילים.
והנה, דווקא בעשורים האחרונים מתברר שהקריסטלר שב ותופס מחדש אחיזה בארגז הכלים של מקצוע המיילדות. מחקר מצרפת הראה שברבע מן הלידות הופעל התמרון. מנהל מחלקה בישראל אישר באוזני שלמרות שהוא אסר על רופאיו לבצע קריסטלר, ידוע לו ש"מאחורי גבו", לפחות בשליש מן הלידות במחלקה שלו במהלך התורנות מבוצע בניגוד להוראותיו התמרון ומאליו ברור שלא היה לכך כל זכר ברשומה.
תחיית השימוש בקריסטלר הביאה לתגובת נגד. בתחילה היו אלה בעיקר ארגוני נשים במדינות שונות אשר גרסו שזהו מקרה אופייני של אלימות נגד נשים, ויצאו למסע כנגד התמרון. טענתם הייתה שככלל נשים חשופות במחלקות היולדות להתנהלות רפואית רשלנית בלידה, פוגענית ומכאיבה שכמותה רופאים לא היו מרשים לעצמם לבצע במהלך טיפול בגברים. לקול הזעקה הציבורית היו הישגים. כך למשל בשנת 2007 בעקבות פעילות ציבורית ענפה של ארגון נשים ספרדי בשם "הלידה שייכת לנו" אסרה ממשלת ספרד על שימוש בקריסטלר.
זה לא נעצר בכך – בשנים האחרונות סיווג ארגון הבריאות העולמי (WHO) את הקריסטלר כפעולה ש"אינה מומלצת" בחדרי לידה המצוידים במכשיר ללידת ואקום. בכך, למשל, סימן ארגון הבריאות העולמי כי פעולה זו מותרת בלית ברירה רק באזורי ספר בעולם השלישי בחזקת עדיפה מכלום. ארגון המיילדות האמריקאי, ה-ACOG, הבהיר לאחרונה כי אין בדעתו לפרסם נייר עמדה ביחס לקריסטלר, מן הטעם הפשוט – שהיא אינה מומלצת. הקולג' המלכותי למיילדות וגניקולוגיה בבריטניה הגדיל והוציא הנחייה פוזיטיבית לפיה תמרון הקריסטלר אסור לביצוע ברחבי הממלכה.
לאחרונה התפרסה ב-COCHRANE הנחשב סקירת הספרות העדכנית ביחס לתמרון הקריסטלר. המסקנה של הסוקרים הייתה חד-משמעית: בעוד שכל מטרת התמרון אחת היא – קיצור הלידה באמצעות דחיקת העובר מן הרחם – הרי שאין למצוא בספרות כל הוכחה לכך שהתמרון אכן מקצר את זמן הלידה… ברור, אם כך, שאין כל ההצדקה לשימוש בתמרון אם אינו משיג את מטרתו. וביתר שאת – אין כל הצדקה לעשות כן, כאשר ידוע שהתמרון כרוך בסיבוכים שחלקם חמורים ואף מסכני חיים.
נתון מקומם ולא מפתיע שחוזר ועולה בשיחות עם יולדות הוא שהתמרון בוצע מבלי שהתבקשה, וממילא ניתנה, הסכמתן לביצועו. התנהלות זו של הצוות הרפואי הינה בניגוד גמור להוראות סעיף 13 לחוק זכויות החולה התשנ"ו-1996. עובדה זו כשלעצמה מהווה עילה לתביעה.
פעמים רבות, כאשר מתחקרים את אירועי הלידה, עולה מתיאור הנשים כי בוצע בגופן תמרון הקריסטלר, אך בניגוד לחוק ולפסיקה אין לכך כל עדות ברשומה הרפואית. מחקר מצרפת מעלה שרק בעשירית מן הפעמים שהתמרון בוצע היה לכך ביטוי ברשומה. בימנו, כאשר מרבים בני הזוג לתעד את הלידה, ניתן להוכיח בנקל שהפעולה אכן מבוצעת באחוז מרשים של הלידות בעוד שכמעט אף פעם, בניגוד לחוק ולפסיקה, אין תיעוד אודות כך ברשומה.
רופאים מאיטליה פרסמו לאחרונה מאמר חשוב שעניינו הקשיים בהם ניתקל מי שמבקש לאמוד את נזקי תמרון הקריסטלר. ראשית הם מצביעים על כך שלא ניתן לכמת ולכן גם לא להשוות את מידת הכוח המופעלת בעת התמרון, שכן הוא תלוי משקלו של המבצע ומידת נחישותו בהפעלת הלחץ, שהרי ברור שאין דינו של לחץ המיוצר בידי מיילד כבד משקל כדינו של לחץ שמייצר מיילד צנום ממדים. עוד מציינים החוקרים כי זיהו בספרות שתי תופעות מטרידות הפוגעות למעשה ביכולת לאמוד נכונה עד כמה שכיחים נזקי התמרון וסיבוכיו. הראשונה היא שאין דיווח כן ואמיתי אודות סיבוכים, שכן אנשי הצוות נוטים שלא לפרסמם. התופעה השנייה היא שגם כאשר ישנו דיווח על קרע ברחם או בתעלת הלידה וכו' אין כל איזכור ברשומה הרפואית שהתמרון אכן בוצע. משכך סיבוכים רבים הגם שמדווחים הם אינם מיוחסים לתמרון, למרות שהם תוצאה ישירה שלו.
בשנים האחרונות דנו ועדות בדיקה של משרד הבריאות במספר מקרים בהם נגרם נזק כתוצאה מתמרון הקריסטלר. לפחות שלוש פעמים יצאה קריאה בדו"ח ועדה לארגון הגינקולוגים הישראלי לפרסם נייר עמדה ביחס לתמרון, אך פעם אחר פעם סירב הארגון להסדיר את הנושא והותיר את ההחלטה בידי כל מחלקה ומחלקה ולשיקול דעתה.
המסר העיקרי לציבור הישראלי הוא שלמרבה הצער ישנן עדיין בארץ מחלקות יולדות אשר מקובל לבצע בהן את התמרון. הכדור נמצא, אם כן, בידי היולדות. רצוי לברר מראש מהי מדיניות המחלקה באשר לביצוע הקריסטלר ולקבל החלטה מושכלת היכן ללדת. כמו כן רצוי לזכור שגם במחלקה שבה מקובל לבצע את התמרון, הכוח לסרב לביצועו מצוי בלעדית בידי היולדת – ואין בכך כדי לפגוע ביעילות הלידה, שכן בידי הצוות הרפואי כלים בטוחים יותר לסיים את הלידה מאשר להפעיל לחץ בלתי-מבוקר ואלים.
שלום כבודה. נפתח בשאלה קלאסית: למה הגעת לעולם המשפט, וכיצד הגעת לכס השיפוט?
"התלבטתי בין לימודי רפואה למשפטים. אבי המנוח ז"ל המליץ לפנות למשפט. בראיה לאחור חשבתי שמדובר במקצוע משמעותי. באותה עת, מספר הסטודנטים היה מצומצם מאוד והמקצוע נהנה מיוקרה רבה. במבחן הזמן, הציפייה שלי תאמה את המציאות, בהתחלה כעורכת דין ואז כשופטת. הרגשתי שיש לי כוח השפעה עצום בתחומים שבהם עסקתי, ושאבתי מכך הרבה כוח. הנטייה שלי לשפיטה נבעה מהרצון למקסם את יכולתי לבטא את ה"אני מאמין" שלי בתחום המשפט. שפיטה היא בהחלט פסגה מקצועית לכל משפטן".
וספציפית, למה התמקצעת דווקא בנזיקין וברשלנות רפואית?
"מאז ומעולם נמשכתי לתחום הרפואה, ומטבע הדברים תחום הנזיקין והרשלנות הרפואית משיקים לתחום הרפואה, כך שאולי נטיית הלב היא שלקחה אותי לתחום. התחלתי לנהל תיקי נזיקין ורשלנות רפואית כבר בהיותי שופטת שלום, והתיקים הפכו משמעותיים הרבה יותר כשעסקתי בהם כשופטת מחוזית".
קיים תיק שזכור לך במיוחד?
"בהיותי שופטת שלום נידונה בפניי תביעת רופא שיניים שעקב קרע ברשתית איבד את הראיה המרחבית ולא יכול היה להוסיף ולעסוק בניתוחים. הנתבעת דרשה כי הוא יעשה הסבה מקצועית לעריכת דין ודחתה את דרישתו להכיר בו כמי שאיבד לחלוטין את כושרו לעבוד. קיבלתי את התביעה, תוך שקבעתי כי דרישת חברת הביטוח אינה סבירה".
כשופטת לשעבר, מהו לדעתך תפקיד קרן ג'סטיס ומקומה בעולם המשפט? מהו השינוי שהיא יכולה לעשות?
"בעריכת דין יש גם צד חברתי. קרן ג'סטיס בהחלט יוצרת שינוי חברתי, כאשר היא מאפשרת גם לאלו שידם אינה משגת להביא את עניינם בפני בית המשפט ולקבל סעד. זה פתרון טוב וראוי לכשל שוק משמעותי. הואיל ומדובר בתביעות שלרוב מחייבות חוות דעת מומחים, התובע נדרש להוציא סכומים משמעותיים לצורך הגשת התביעה וביסוס טענותיו. במקרים רבים, הסיוע שמעמידה קרן ג'סטיס יוצר את ההבדל בין להיות או לחדול עבור הניזוק, ופותח בפניו את האפשרות לנהל את ההליך ולזכות בפיצויים. מדובר במהלך משנה חיים עבור ניזוקים רבים".
איך נראית עבודתך בוועדת ההשקעות של קרן ג'סטיס?
"העבודה בוועדת ההשקעות של קרן ג'סטיס גם מאתגרת מבחינה מקצועית וגם מעניינת ברמה האישית. מבחינתי זו פלטפורמה נוספת לבטא את ה'אני מאמין' שלי".
מבחינה מקצועית, וכטיפ לעורכי הדין שעובדים מול ג'סטיס – מה חשוב לך לראות בבקשות ההשקעה שמגיעות לשולחנך? כיצד את בוחנת תיק, ועל מה את שמה דגש?
"כמאמר ההגדה לפסח – 'את פתח לו'. כאשר אני בוחנת בקשה לקבלת השקעה, חשוב בעיני לבחון את הרקע האישי והמשפחתי של הפונה ואת הנסיבות הסובבות את בקשתו, זאת לצד בחינה נטולת פניות לקיומה של עילת תביעה מבוססת".
בעיניך, מה מייחד את תחום הרשלנות הרפואית לעומת יתר תחומי הנזיקין והמשפט בכלל?
"תחום הרשלנות הרפואית משלב שני תחומים שונים לחלוטין – רפואה ומשפט. השילוב הזה מאתגר, מיוחד ומחייב איזון אינטרסים גם ביחס לתיק נזיקין רגיל".
כבוד השופטת (בדימוס) נחמה נצר היא שופטת לשעבר של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, וכיום מכהנת כחברה בכירה בוועדת ההשקעות של קרן ג'סטיס ובנוסף עוסקת בייעוץ פרטי. השופטת (בדימ') נצר היא מומחית למשפט אזרחי בכלל ולדיני נזיקין בפרט, לרבות תיקי רשלנות רפואית מורכבים. במהלך קריירה בת ארבעה עשורים ניהלה אלפי תיקים, בהם רבים שזכו לפרופיל ציבורי גבוה
רשימה זו עוסקת בשיקולים המנחים את קרן ג'סטיס בבואה לבחון בקשות למימון הוצאות הכרוכות בניהול תביעה בנזקי גוף, בשים לב לקשיים העומדים בפני התובע בכוח בניהול תביעת נזיקין. מעבר למה שנאמר עד כה על היתרונות של קרן ג'סטיס כשוברת שוויון לכאורה בין התובעים לנתבעים, אני מבקש לשקף לקורא את הקשיים המעשיים בניהול תביעת נזיקין תוך הדגשת הערך המוסף של קרן ג'סטיס בכל אחת מהחוליות בשרשרת המזון – החל מקבלת בקשת ההשקעה (ובכלל זה לצורך כיסוי עלויות של חוות דעת רפואיות) ועד להחלטת ועדת ההשקעות באם לאשר בקשת ההשקעה אם לאו.
ניהול תביעה לנזקי גוף בכלל, וברשלנות רפואית בפרט, הוא עניין מורכב המחייב ניהול טקטי מתוחכם, מקצועיות, ניסיון וראיית הנולד. ניהול התיק בבימ"ש משול לרכבת הרים שלא תמיד מסוגלת לצפות את המטרות הקופצות, ובכלל זה גרסת ההגנה, עמדת הנתבעים, זהות בעלי הדין, המומחים מטעמם והמותב שישמע התיק.
תובע המבקש להגיש תביעה לנזק גוף חייב לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית בתחומי המומחיות הרלבנטיים לתביעה בשאלת האחריות, הקש"ס והנזק.
ככל שהתובע לא מצרף חוות דעת בעניין שברפואה הוא מנוע מלהעלות טענות, ועלול להינזק רק בשל הפגם הפרוצדורלי שבאי-צירוף חוות דעת. תובע שאינו מסוגל לממן חוות דעת בשל חסרון כיס, ומבקש לפטור אותו מהצורך לצרף חוות דעת, עלול למצוא עצמו בפני שוקת שבורה. עמדה על כך לאחרונה השופטת יעל וילנר ברע"א 8135/18 פלוני נ' חברת חשמל (19.2.19):
"תקנות 127 ו-130 לתקסד"א מקנות לביהמ"ש סמכות לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת ולמנות מומחה 'בהינתן טעמים מיוחדים'. בתוך כך נקבע כי 'חסרון כיס' עשוי לבוא בגדר 'הטעמים המיוחדים', האמורים במקרים בהם הוכיח כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת במימון חוות הדעת מטעמו… בהתאם, נקבע כי על בעל הדין המבקש פטור מצירוף חוות דעת רפואית מוטל 'נטל כבד' בגדרו הוא נדרש לשכנע את ביהמ"ש בדרגת שכנוע גבוהה, ובאופן מגובה בראיות, כי קיימים בענייננו 'טעמים מיוחדים' לכך שלא עלה בידו לצרף חוות דעת מטעמו, וזאת על אף שנקט במאמצים סבירים לצורך כך".
המציאות מלמדת שבתביעות רשלנות רפואית קיים פער משמעותי בין מאגר המומחים "הראויים" העומד לרשות התובעים בבואם לבחור מומחה מתאים, ובין אלה המוכנים לכתוב חוות דעת עבור הנתבעים כמעט בכל מחיר וללא מגבלות אתיות, באופן היוצר של חוסר שוויון מהותי הפועל כמעט תמיד לטובת הנתבעים. וזאת לדעת: בבואן להעריך הסיכון בתיק, חברות הביטוח נותנות משקל רב לעמדת המומחים מטעמן, ובמקרים שבהם טענות התביעה אינן נתמכות בחוות דעת ראויה או הולמת את המומחיות של מומחי הנתבעים, הן לא יהססו לנהל את התביעה עד קבלת פסק דין, תוך הערמת קשיים ראייתיים והגשת חוות דעת משלימות-על-משלימות, שהרי לנתבעים אין בעיה של מימון.
דרך המלך בתביעות רשלנות רפואית היא צירוף חוות דעת מטעמו של התובע בתחומי הרפואה הרלבנטיים לעילת התביעה, ובמקרים של פער משמעותי בין חוות הדעת ימנה ביהמ"ש מומחה מטעמו. לביהמ"ש ברוב המקרים אין את הכלים לשפוט אפריורית איזו חוות דעת עדיפה ומשכנעת, ועל כן בוחר הוא בדרך של מינוי מומחה מטעמו.
ניסיון החיים מלמד שבמקרים של מינוי מומחה על ידי ביהמ"ש יהיו אלו, כפי שקורה לרוב, מומחים בעלי שם – כגון מנהל מחלקה פעיל או רופאים בכירים, שבד"כ לא נוהגים לתת חוות דעת לתובעים, או שיש להם היכרות אישית עם מי מהנתבעים המעורבים או המומחה מטעמם. ביהמ"ש יעדיף ברוב המקרים את עמדת המומחה שמינה, ובכך עלול התובע ליפול מהפח אל הפחת, והתוצאה היא שגורלו של התיק נחרץ עוד בטרם נשמעו ראיות.
משום כך נמנעים פרקליטים נבונים מלהסכים למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש ומשכנעים את התובעים להשיג חוות דעת בכל מחיר. אלא שגם במקרים בהם מצורפות חוות דעת לכתב התביעה, עלול התובע הפוטנציאלי להיתקל בקשיים כלכליים ובמהמורות ראייתיות שיפחיתו את סיכויי התביעה. נציג שתי דוגמאות:
התובעים (ההורים) שבנם נולד עם מום מבני בשבוע מוקדם להריון וסובל ממומים משולבים פיזיים-וקוגניטיביים, מגישים תביעה להולדה בעוולה ומצרפים חוות דעת בתחומי הגניקולוגיה והגסטרואנטרולוגיה בטענה כי ניתן היה לגלות את המום ממנו סובל בנם הקטין במעקב ההריון ולהפסיקו. הקטין סובל מנכות משמעותית וזקוק לצרכים שיקומיים המפורטים בחוות הדעת.
הנתבעים מגישים מצדם חוות דעת השוללות את האחריות והקשר הסיבתי, ובנוסף חוות דעת בתחום הגנטי בטענה להעדר קשר סיבתי בין המומים המולדים והיכולת לגלותם במעקב הריון, וכן בטענה שהנזקים הקוגניטיביים מקורם בבעיות גנטיות. במצב זה על התובעים להיזקק להגשת חוות דעת בתחום הגנטי והנוירולוגי.
בהקשר זה ראוי לציין כי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות נכנסו לתוקף, ומטרתן לשנות את נקודת האיזון בין התכליות והאינטרסים המתחרים המונחים ביסודה של ההתדיינות האזרחית. עוד טרם כניסתן לתוקף החלו בתי המשפט להתייחס לרוח התקנות החדשות ולעקרון המידתיות, ובכלל זה לחשיבות שיש לייחס לסיום ההתדיינות תוך זמן סביר ובעלות מידתית ואינטרס הציבור בניצול יעיל של משאבי השיפוט (ר' לדוגמא בש"א 5894/18 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' להבות ושירותים מיום 19.8.18, בו סירב ביהמ"ש העליון (כב' השופט אלכס שטיין) לאחד תביעות על רקע חוסר השוויון בין הצדדים וחשש כי "הענות לבקשות פותחת פתח למהלכים אסטרטגיים לא כשרים, המסרבלים את ההתדיינות ופוגעים בעשיית הצדק".
במקרה אחר סירב ביהמ"ש השלום בת"א (כב' השופט טל חבקין) להתיר צירוף חוות דעת על ידי המדינה באיחור רב, מהטעם שהיא לא עמדה בלו"ז שנקבע בניגוד לעקרון המידתיות באופן שמעמיד את התובעים בצורך לממן חוות דעת תוך זמן קצר (ר' ת.א. 19158-05-16 מדינת ישראל נ' פלוני, החלטה מיום 17.2.19).
מה יהיה גורל התיק אם הנתבעת תגיש את חוות הדעת הנגדית במועד? לפי רוח תקסד"א החדשות, בתי המשפט יתחילו להקפיד על מועדים להגשת חוות דעת מטעם הצדדים תוך זמן סביר. בדוגמא הראשונה, על התובעים להתמודד עם שלושה מכשולים: 1. חסרון כיס, 2. מצוקת מומחים ו-3. לו"ז צפוף להגשת חוה"ד הנגדית.
מצב זה עלול להפר את האיזון ולהכניס את התובעים לסד זמנים בשל הצורך לאתר מומחה רפואי בתחום הרלבנטי בטווח זמן קצר ולממן את ההוצאה שכלל לא צפו אותה. זהו חלק מאסטרטגית ניהול תיק שמנהלות חב' הביטוח המשנות את כללי המשחק באצטלה של טענות מהותיות ולגיטימיות.
הפתרון שמציעה קרן ג'סטיס – מימון התביעה במקום התובע – נועד לגשר על פערי הכוחות בין בעלי הדין, שכיום נוטה ללא ספק לטובת הנתבעים. בדוגמא הנ"ל שהצגנו, ככל שלא תצורף חוות דעת בתחום הגנטי/נוירולוגי התובעים יהיו מנועים מלטעון כל טענה שברפואה בשל הכלל האוסר "הרחבת חזית" (ר' רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' שמחה משטה ואח' משנת 2013). ברור מאליו שתובע בעל אמצעים לא היה נקלע למצב זה אילו היה מכלכל צעדיו, נערך מראש ומגיש חוות דעת מתאימות שהיו משקללות את כל הסיכונים מראש. זה המצב אותו השקעות משפטיות מבקשת להביא את מבקשי המימון. הפתרון שמציעה קרן ג'סטיס הוא כפול: ראשית, בחינת סיכוי ההצלחה בתיק ומימון כל חוות הדעת הרלבנטיות שימקסמו התביעה, תוך שקלול הסיכון למשקיעים שהתביעה תדחה. שנית, כפועל יוצא, סיוע לפרקליט ב"כ המבקש בתכנון אסטרטגי של ניהול התיק במובן של הרחבת מנעד האפשרויות המשפטיות עבורו למקסימום. במובן זה משמשת קרן ג'סטיס מכשיר חברתי, שנועד לאזן את הפער ביחסי הכוחות המובנים כאמור.
רבות מהתביעות הללו מוגשות בשל איחור באבחון מחלת הסרטן אשר גרם לאובדן סיכויי החלמה של התובע. הקושי בתביעות נע במתח שבין פרק הזמן שחלף עד לאבחון המחלה ושאלת מועד הגילוי (קצה החוט) ובין מועד תחילת מרוץ ההתיישנות. מתח זה מוכרע בידי חוות דעת מומחים, אשר לא תמיד מודעים לניואנסים המשפטיים. למשל בע"א 7680/13 רבקה פרי נ' שירותי בריאות כללית (2015) סבלה התובעת ממחלת כבד שאובחנה בשנת 2002. המחלה הייתה בהפוגה ובמשך 6 שנים היתה התובעת במעקב, עד שב-2008 נזקקה להשתלת כבד. התביעה הוגשה בשנת 2012. ביהמ"ש המחוזי ואחריו העליון קבעו שקצה החוט נתגלה ב-2002 ולפיכך התביעה התיישנה.
לקרן ג'סטיס ועדת השקעות, הבוחנת את בקשות ההשקעה (בקשה לקבלת מימון לתביעה) מצד התובעים. תפקידה של הועדה הוא לאזן את המתח שנוצר בין הרצון לממן תביעות לבין בחינה זהירה של הסיכונים שעלולים להתרחש במהלך ניהול התביעה, וזאת בשים לב לכך שמימון ההוצאות המשפטיות מהווה מכשיר חברתי שנועד לגשר על הפער ביחסי הכוחות בין הצדדים והמשאבים הכלכליים, הרפואיים והמשפטיים, ומאידך להניח את דעתם של המשקיעים בקרן ג'סטיס המעוניינים לדעת שכספם מושקע בתביעות שהן בעלות סיכוי סביר להשבת ההשקעה לאחר שההליך יסתיים. מכאן שתכליתה של ועדת ההשקעות היא להקטין את הסיכונים ולמקסם את השקעתם.
עד כה הוגשו לקרן ג'סטיס אלפי בקשות לקבלת השקעה – חלק גדול מהן בתחום הרשלנות הרפואית. מתוך כלל הבקשות שהוגשו לאישור, חלק אושרו מיידית, חלק נדחו מידית, וחלק הוחזרו להשלמות לידי באי-כוח המבקשים. במהלך הבקשה מתקיימים דיונים ושיחות עם הפרקליטים על מנת למנוע תקלות בלתי צפויות.
בקשה למימון תביעה, וליתר דיוק למימון ההוצאות המשפטיות הכרוכות בניהול תביעה בנזקי גוף, בראשן מימון חוות הדעת הרפואיות, נפתחת בטופס בקשה לקבלת השקעה, הנשלח באמצעות אתר האינטרנט של קרן ג'סטיס, בו מפרט ב"כ התובע את נסיבות המקרה, פרטים אודות המבקש, עילות תביעה וכיו"ב. פרטי מידע המסייעים לוועדת ההשקעות לצורך הערכת התיק. ב"כ התובע מתבקש לצרף גם תיעוד רפואי רלבנטי והערכה ראשונית של מומחה בזיקה לעילות התביעה הנטענות. מכאן שבחינת הבקשה לקבלת השקעה מחולקת לשלושה שלבים:
ראשית, חוות הדעת הראשונית נבחנת בהצלבה לתיעוד הרפואי ולתיאור הנסיבות. שנית, מבוצעת בחינה מדוקדקת של עילות התביעה, שכלולן וסינון המקרים הבעייתיים, תוך הצפת בעיות שעלולות לגרום לקשיים בניהול האסטרטגי של התיק. בשלב זה נלקחת בחשבון האפשרות שתיתכן בקשה לקבלת השקעה נוספת בהמשך ההליך. שלישית, נבחנת יכולת התשלום של התובע לאחר סיומו (המוצלח) של ההליך, בהתאם לגובה הפיצוי החזוי ולמצבו הכלכלי הכללי.
ככל שהבקשה לקבלת השקעה מאושרת, נדרש התובע לחתום על הסכם השקעה ועל טופס הוראה בלתי חוזרת לבאי-כוחו, המורה לו לשלם לקרן ג'סטיס את בונוס ההצלחה המגיע לה, וזאת מתוך כספי הזכייה, בסיומו של ההליך (כאשר שכ"ט עוה"ד מובטח תמיד, במלואו).
כאמור, סוגיה שמטרידה את קרן ג'סטיס היא שתובעים חדלי פירעון לא יוכלו להעביר לקרן ג'סטיס את חלקה בפירות התביעה, בין בשל היותם של התובעים בהליכי פש"ר לפני ההליך, ובין שיקלעו לחדלות פירעון במהלכו, ובין בשל כך שכספי הפיצויים עוקלו בידי צד ג' ולא ניתן להשיבם. משום כך נדרשים המבקשים ובאי כוחם בחובת גילוי מלאה.
לאחרונה ביטל ביהמ"ש העליון את הלכת ידידיה לפיה פיצויים בגין נזקי גוף שמקבל פושט רגל אינם מהווים "נכס" כמשמעותו בפקודת הנזיקין, ולפיכך שייכים לפושט רגל, ואינם מוקנים לנאמן.
בע"א 10217/16 ב.ת.ב. בע"מ נ' גינר ואח' (17.1.19) הפך ביהמ"ש העליון את ההלכה וקבע כי הפיצויים המוקנים לחייב (פושט רגל) שייכים לתובע, למעט הפיצויים בגין ראש נזק של הפסד השתכרות הנחשבים כ"נכס" ואותם ניתן לעקל או לזקוף לחובת התובע ולטובת הנאמן בפש"ר. במסגרת פסק הדין פירט ביהמ"ש העליון את הדרכים בהם חייב בית המשפט להבטיח כי הוראות ההלכה יקוימו הלכה למעשה אפילו אם הצדדים להליך הגיעו להסדר פשרה, ושומה על ביהמ"ש להבטיח כי חלוקת הפיצויים תעשה באישור ובפיקוח בית המשפט. סביר להניח שביהמ"ש יפעלו ע"פ הלכה זו ויתנו פרשנות תכליתית גם למקרים בהם כספי הפיצויים מעוקלים או משועבדים. קרן ג'סטיס, מצידה, תדאג לעגן את ההלכה במסגרת ההסכמים עם מבקש המימון, על מנת להגן על האינטרס של המשקיעים.
לסיכום, לכיסוי ההוצאות המשפטיות של תובעים הנקלעים למשבר פיזי וכלכלי בעל כורחם, ולתובעים אחרים שהינם "שונאי סיכון" ואינם מעוניינים לשאת בעלויות התביעה מכיסם לאור הסיכון האינהרנטי הכרוך בהתדיינות משפטית, יש יתרונות רבים, הבאים לאזן את יחסי הכוחות הבלתי-שוויוניים בין בעלי הדין המתדיינים ולהגדיל משמעותית את סיכויי התביעה באמצעות הנגשת התובעים למיטב המומחים, ועל ידי כך גם למנף את שיעורי הפיצויים (ואת שכר טרחת עורכי הדין, הנגזר כמובן מהפיצוי הכולל בתיק).
לקרן ג'סטיס ערך חברתי, בהיותה מאזנת את חוסר-השוויון האינהרנטי בין התובעים לנתבעים כאמור, ובהיותה יכולה לסייע לתובעים ולבאי-כוחם למקסם את התביעה, לצד השאת תשואה למשקיעיה. בעתיד הקרוב תפעל קרן ג'סטיס לסייע לתובעים להוכיח כי השקעתה במימון הוצאות המשפט צריכה להיחשב כהוצאה בת החזר במסגרת הוצאות המשפט, לצד הרחבת ההשקעה להוצאות אישיות נוספות של התובע הנלוות להליך, כמעין "דמי מחיה".
עו"ד יונתן דייויס הוא מומחה בניהול תביעות רשלנות רפואית, ומכהן כיו"ר ועדת ההשקעות של קרן ג'סטיס
למה בחרתי ללמוד משפטים. ילדתי את הבן הבכור שלי לאחר שהתחלתי קריירה במשרד רו"ח. חזרתי לביתי ולילד שלי בשעות הערב המאוחרות ונורא הפריע לי שאין לי אפשרות להיות אתו מספיק. בעלי בינתיים הקים משרד עו"ד משגשג, דחף אותי ללמוד משפטים ולא חדל מלומר לי שישמח לראות אותי לצדו במשרד. הוא מאוד רצה שיהיה לי נוח ושלא אתרוצץ תחת לחצים אדירים למקומות עבודה שלא טוב לי בהם. בסופו של דבר, דבריו הצליחו לשאוב אותי למקצוע עריכת הדין. נרשמתי ללימודי משפטים, את התואר סיימתי בתקופת זמן קצרה יותר מהמתוכנן לאור תארים אקדמיים קודמים שיש לי.
הזיכרון הראשון כעו"ד. יום אחד בלבד אחרי שהוסמכתי שמתי עליי את הגלימה והופעתי בביהמ"ש המחוזי בחיפה בהליך משפטי מורכב בעניינו של עצור שהועמד לדין בעבירה פלילית חמורה מאוד. בדיון טענתי כי אין כל עילה למעצר ודרשתי את שחרורו, שעה שהפרקליטות ביקשו ריצוי מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. הכנתי את עצמי לדיון באופן מדויק ומעמיק, וצלחתי אותו. השופט שישב בדין לא האמין שרק יום לפני ההופעה שלי הוסמכתי.
בחירות נכונות. אני מרגישה שנולדתי בשביל להיות עורכת דין. אני אקטיביסטית באופי שלי, כריזמטית, מאוזנת מאוד, פורמאלסטית ורצינית, זכויות אדם חשובות לי, ובדיוק בתחום הזה אני עוסקת ביומיום. אני משפיעה באופן חיובי ביותר על החיים של המון אנשים וארגונים, מתקשרת מצוין עם לקוחותיי ויודעת להעביר את המסר בבית המשפט. המקצוע פשוט זורם לי.
מקצוע עריכת הדין בדמיון לעומת המציאות. במשרד שלנו אנחנו עוסקים בתחומי משפט שנחשבים לאיכותיים ולשמחתי גם לקוחותינו כאלה. אנחנו נלחמים למענם ומשיגים את המקסימום האפשרי מכל תיק. דמיינתי כך וכך גם מצאתי. נכנסתי למקצוע כדי לשפר את החיים להמון אנשים וארגונים ואני עושה זאת בזכות הכלים המשפטיים שניכסתי לעצמי. מבחינתי, המשמעות של עו"ד היא לוחם של צדק באמצעות כלים משפטיים.
ההחלטה הקשה ביותר שקיבלתי כעו"ד. ההחלטה הכי קשה היא תמיד לוותר על לקוח/ה שספר החוקים והפסיקה אינם מעניקים כל מענה לסוגיה בעניינו/ה. אדם שניגש אלי והחוק מאפשר לי לעזור ולהוציא אותו מהמצוקה שלו, זה כואב.
המקרה הכי נוגע ללב. נתקלתי בהמון מקרים שנגעו לליבי. אחד הבולטים שבהם הוא ממש מהימים האחרונים, הליך משפטי בעניינו של אדם שהתעוור בשתי עיניו בעקבות רשלנות רפואית קשה ובוטה. מדובר בבחור צעיר מלא שמחת חיים שעיניו חשכו, תרתי משמע. אשתו הצעירה הושפעה בנפשה. אני מרגישה עצב עמוק על האירוע הטראגי שפקד אותם, ומצד שני גם גאה להיות זאת שעוזרת להם לקבל את הפיצוי המלא שמגיע להם. הוא לא יחזיר ללקוח את הראייה אבל לפחות יוכל להקל על הזוג בהמשך החיים.
מה לוקחים מהמשרד הביתה? אני לוקחת איתי שקט נפשי וסיפוק. הנהנים העיקריים הם ילדיי. המקצוע שלי עושה מהילדים שלי ילדים אחראים מאוד כלפי עצמם וכלפי הסביבה שהם חיים בה, מלאי שמחת חיים, עושים את מה שטוב להם, יודעים להציב מטרות לעצמם ולהצליח.
המורה הטוב ביותר שלי. אני דוגלת באמרה 'מכל מלמדיי השכלתי' ולוקחת לעצמי טיפים מהאנשים הכי מבריקים ומצליחים שאני מכירה, וגם קוראת ספרים שתורמים מאוד להתפתחות המתמדת שלי. לדוגמא מעו"ד רסלאן שהוא בעצמו מקצוען ברמות על למדתי להיות מדויקת ולעבוד עם קלפים פתוחים, בשקיפות ונחישות חסרת פשרות. מעו"ד דליה טל למדתי שמילת הקסם בתחום שלנו היא 'להתמקצע', מעו״ד רחל לוויתן למדתי לא להתרגש ולא להתייחס לרעשי רקע ומעו״ד סיגלית אליאנדרי, חברה יקרה מאוד שנפטרה מסרטן והותירה כאב בלבי, לסמוך רק על עצמי.
קולגה מוערכת. אני מאוד מעריכה את השותף שלי עו"ד אחמד רסלאן, אחמד מתמחה בליטיגציה ומצליח באופן יוצא דופן להשתלט על תחומי משפט שונים ומשיג הצלחות אדירות. הוא יכול לייצג בתיק רצח מורכב ולמחרת לייצג בתיק מקרקעין סבוך, וביום אחר הוא מייצג בעלי מניות הנלחמים על הזכויות שלהם. אחמד בנה לעצמו קשת רחבה של לקוחות שמאוד מאמינים בו בעקבות ההצלחות שלו בבתי המשפט השונים, אומץ הלב שלו והיושרה הטמונה בו. תחושת הביטחון והעוצמה שהוא משרה בלקוחות היא אדירה. את כל זה הוא עשה בעשר אצבעות, ללא כל מורה דרך.
עורכי דין וסטיגמות. יש לא מעט סטיגמות כלפי עורכי דין. אני חושבת שבכל מקצוע אפשר למצוא את המקצוענים ביותר ואפשר למצוא את ההפך, זה עניין הקשור בתכונות האישיות שאיתן האדם בא לעבודה. המקצוע שלנו הוא מקצוע קשה מאוד וצריך אופי מאוד מיוחד על מנת להצליח בו, לשמור על הערכים שאמורים להיות חלק מאתנו, לא להתפתות ולדעת בדיוק איפה הגבול. תדמית המקצוע מאוד חשובה לי ברמה האישית ולכן אני גם מכהנת בוועדת הביקורת בלשכת עוה"ד. לשמחתי, לאחר היכרות עם החברים שלי לוועדה הם בחרו בי לכהן כמ"מ ראשון בוועדה.
החיבור שלי עם ג'סטיס. יש בתוכי אש שבוערת לקידום מהלכים לטובת הלקוחות שלי. אנחנו מקפידים להגיש תביעות מבוססות היטב ובמיוחד להצטייד בחוות דעת של מספר מומחים, כל אחד בתחומו, שיגבו את התביעה המוגשת במטרה להגדיל את סכום הפיצוי שיקבל הלקוח. כאן נכנסת לתמונה קרן ג'סטיס, שעוזרת ללקוחות שלי למנות מספר מומחים גדול יותר על מנת להשיג את המקסימום מכל תיק. העבודה עם הקרן נוחה מאוד ויש בינינו שיתוף פעולה מלא. החיבור מינף וקידם מספר עצום של תיקים, הקל מאוד על לקוחותיי ובעיקר איפשר להם ולי לקדם את עניינם.
התכונות הכי חשובות לעו"ד. ידע משפטי רחב בסוגייה הספציפית, חיבור עם הלקוח ועם הצרכים האמיתיים שלו, הבנת הנזקים שנגרמו לו ואסרטיביות.
דברים שגיליתי באמצעות המקצוע על עצמי. גיליתי שאני אישה עוצמתית מאוד, ממוקדת מאוד, עם ראש פתוח, יש לי יכולת ללמוד הרבה ומהר. אני יכולה להיות קרת רוח אך יש בי רצון עז לקידום מהלכים והשגת תוצאות משמעותיות.
נור מואסי רסלאן, ילידת 1981, תושבת עכו, ילידת באקה אלג'רבייה. שותפה במשרד עו"ד אחמד רסלאן, נור רסלאן ושות'. המשרד הוקם לפני 22 שנים וצבר ניסיון רב ומוניטין בניהול תביעות משפטיות בתחומי הליטיגציה האזרחית, מסחרית, קניינית, מנהלית, פלילי וצווארון לבן. עו״ד נור רסלאן היא בעלת מומחיות בניהול הליכים משפטיים מורכבים כגון תביעות כספיות, תאונות דרכים, רשלנות רפואית, פיצוי נפגעי עבירה, תאונות עבודה, תאונות ספורט ותאונות עקב רשלנות
* בתוקף עד סוף יוני בלבד.
(רק ביוני 2026)
תנו למומחים שלנו לבדוק עבורכם אם יש קייס מנצח או לא?
איך זה עובד?
אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חוויית המשתמש שלך. זה כולל מעקב אחר ההעדפות והפעילות שלך.
