למה הפכתי לעו"ד, וספציפית לנזיקיסט. החלטתי ללמוד משפטים ולהתמחות בנזיקין בגלל תקרית מצערת שהתרחשה בגיל 12. שנה שלמה חסכתי דמי כיס וקניתי אופניים. יום אחד, רכב מפואר שיצא מהחנייה פגע בי. נפצעתי קל וגם האופניים ניזוקו. הנהג יצא מהרכב, צעק עליי, קילל ונסע. מאז החלטתי שזה לא יקרה שוב – לא לי ולא לאחרים. לכן בחרתי במשפטים ובתחום הנזיקין, כבר בגיל 12. למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים כשבין מוריי היו גדולי המשפטנים כגון הנשיא אהרון ברק, פרופ' פרוקצ'יה, פרופ' קרמניצר ועוד.

אוטופיה מול מציאות. ובכן, המקצוע הוא לא מה שנכפה עליך אלא מה שאתה עושה איתו – כחומר ביד היוצר. אני מלכתחילה בחרתי בכוונה בייצוג תובעים. אחרי שגיליתי את פערי הכוחות העצומים בין הניזוקים לבין חברות הביטוח ידעתי שאני חייב לפעול כדי לבטל אותם. אחרי 30 שנה במקצוע הנכון ובתחום הנכון, אני יודע שלא ניתן להשיג את הצדק באמצעות בקשות ותחנונים אלא רק דרך דרישות ותביעות. עם זאת, הפיצויים ללקוחותינו מגיעים בזכות ולא בחסד.

התיק הראשון. התיק הראשון שלי היה כשהייתי סטודנט שנה ראשונה. חברה ללימודים קנתה סנדוויץ' בקפיטריה של האוניברסיטה וגילתה תחת שיניה זכוכית, מיד פניתי למפעיל של הקפיטריה בדרישת פיצוי ועל המקום הגענו להסכמה שחבורת הסטודנטים שהיינו בסביבה באותו רגע נאכל כולנו את הסנדוויצ'ים שנבחר ובחינם.

המשמעות של להיות עו"ד עבורי. מבחינתי להיות עו"ד זו שליחות מן המעלה הראשונה, זו הדרך בה אני יכול לממש את הייעוד שלי בחיים. זה מרגיש קצת כמו רובין הוד, לקחת מהחזקים ולתת לחלשים. אם לא הייתי עו"ד, הייתי רופא.

התיק הכי נוגע ללב. אני לוקח איתי הבייתה סיפורים אנושיים מורכבים שאני פוגש כמעט כל יום. הראש לא מפסיק לחשוב על הדרך הנכונה לשנות את רוע הגזרה שנפלה בחלקם של הניזוקים ולסייע להם לשפר את מצבם הכלכלי באמצעות קבלת פיצויים מחברת הביטוח. כמה שיותר פיצוי, וכמה שיותר מהר. לא אשכח מקרה של רשלנות רפואית שבו נולדה ילדה פגה והרופאים החליטו כי היא הולכת למות ועל כן יש לתת לה למות. אחרי שמתה הניחו אותה במקרר מתים למשך שבע שעות ואביה בא לקחת אותה לקבורה. באותו רגע, האם שהייתה מאושפזת ביקשה לראות את התינוקת בפעם האחרונה. הורידו ממנה את התכריכים ולפתע הילדה המתה החלה לנשום. כל בית החולים עמד על הרגליים. הילדה חיה עוד 24 שעות ולבסוף נפטרה. לשמחתנו, אחרי שנה בדיוק האם ילדה שוב, וכך סגרה מעגל מול אלוהים ומול בית החולים.

המורה הכי טוב שהיה לי. מורי ורבי עו"ד ישראל יונגר, אצלו עבדתי במהלך שמונה השנים הראשונות שלי במקצוע. אצלו התגבשה האישיות המשפטית שלי. אדם חד כתער, חכם כשלמה המלך ואנושי להפליא.

מודל לחיקוי. פרופ' ירון זליכה, אשר לא מכר את נשמתו לשטן ואולי היחיד שלא יצא ממשרד האוצר אל הטייקונים שעליהם פיקח בתפקידו הציבורי.

איפה אהיה בעוד עשור. אני אומר ששלוש התכונות החשובות ביותר לעורך דין שמייצג תובעים הן חמלה, חמלה ושוב פעם חמלה. מה שמניע אותי ביומיום הוא לראות את החיוך וההקלה בפניהם של לקוחותיי אחרי שאנחנו מממשים את מלוא זכויותיהם. לכן אני מקווה שגם בעוד עשר שנים אהיה עדיין באותו מקום, באותו תפקיד ובאותה משימה.

אני וקרן ג'סטיס. במשפט אחד – אם קרן ג'סטיס לא הייתה קיימת, היה צריך להמציא אותה.

סאמי אבו ורדה, יליד 1968, תושב חיפה. עו"ד משנה 1991. שותף-מייסד במשרד סאמי אבו ורדה עורכי דין, בעל מומחיות ספציפית בייצוג נפגעי גוף. נשוי לרימא, אבא ל-3 ילדים (שני עורכי דין וסטודנט לרפואה), סבא לשני נכדים

מאת עו"ד ומגשר אלי צחייק

ביום 25.10.17 הנחיתי כנס של לשכת עורכי הדין בנושא רשלנות רפואית וגישור, כאשר בין המשתתפים בפנל המגשרים הייתה חברתנו היקרה עו"ד דפנה (דפי) רוזן זינגר ז"ל. הבשורה המרה על פטירתה בטרם עת תפסה אותי לגמרי לא מוכן, בדרך למשרד, לקראת עוד יום שגרתי כביכול של גישורים, כאשר על אותו "כביכול" ארחיב מעט בהמשך.

רבים וטובים ממני יספרו בשבחה של דפי ז"ל. אני בימים אלה יכול כרגע רק לחשוב על דפי הספורטאית, דפי עם החיוך הכובש, דפי השזופה, דפי הגולשת, דפי הבלתי אמצעית של היום-יום ושל הים עם נעלי האצבע והבגדים הזרוקים של סוף השבוע, אותה דפי שסמלה עבורי חופש ואת כל מה שראוי וטוב לעמול למענו במקצוע שלנו, על מנת להתרווח בין לבין.

גישור, בוודאי בתחום כמו תביעות רשלנות רפואית, אינו דבר סתמי או טכני ולכן נקטתי למעלה בביטוי "כביכול", שכן כמעט כל תיק שונה ממשנהו: משפחה שאבדה את היקר מכל, אדם שנפגע קשה באירוע, סכסוך ארוך שנים שמצריך פתרון – גישור הוא אנשים, גישור הוא מגע עם אנשים, בגישור אנו מגלים "סיפור חיים".

אני נמנע ככל שניתן, למעט בהזדמנות חריגה זו, מלדבר על גישורים או להסביר איך לנהל גישורים, מאותה סיבה שהסופר הצ'כי הנודע קרל צ'אפק בסיפורו "האיש שידע לעוף" הסביר והוכיח כי ישנם דברים שלא ניתן להסבירם (כפי שלא ניתן להסביר אהבה).

המגשר צריך כמובן לקרוא את התיק, להיעזר בחומר רקע, פסיקה עדכנית, לדעת את סעיפי החוק, אולם מעבר לכך צריך לחוש את התיק, להסתכל מבעד לטענות הפורמליות ולהגדיל את טווח הראיה עד שתתגלה בפניו שקיפות האינטרסים האמיתיים של הצדדים.

ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. וקיימים מספר עקרונות בסיסים שמנחים אותי, ועליהם אפרט בקצרה, כדי להסביר לכם, עורכי הדין ולקוחותיהם, כיצד נראים הדברים מנקודת מבטנו, המגשרים.

בראש ובראשונה – עצמאות המגשר! חובה עלינו כמגשרים להיות בלתי תלויים ומנותקים מכל השפעה של גורמי כוח כאלה ואחרים, שבאופן לגיטימי מבחינתם תמיד ובכל תחום ירצו להשפיע על התוצאה. כולם שווים בגישור! גם ואפילו בתביעות נזיקין או רשלנות רפואית. זהו כלל ברזל שלא ניתן לסטות ממנו ויש להשאיר בצד כל שיקול אחר, לבטח שקולים כלכליים של לקוחות חוזרים/קבועים.

הכלל המנחה השני חשוב לא פחות בעיני, והינו "מכל מלמדי השכלתי": חובה להיות קשוב לצדדים ולמעשה לכל אדם המשתתף בגישור. בכל הנוגע לעורכי הדין המופיעים בפני, נקודת המוצא שלי הינה שהם יודעים ומכירים התיק הרבה יותר טוב ממני ויש להקשיב להם באדיקות. יתרה מכך, לא אחת אני נעזר בחברים, עו"ד מנוסים, ע"מ להיוועץ בנושאים משפטים שבתחום התמחותם.

למי שהכיבוד על שולחן הגישור שלי מעלה אצלו חיוך, אזכיר כי כבר בספור המקרא של שלושת המלאכים שביקרו בבית אברהם אבינו ובעודו חושב שמדובר בזרים פנה לשרה אשתו וציווה: "מהרי שלוש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות". אני אומנם לא לש ומעולם לא אעז לתת הוראות לאשה, בטח לא לאשתי, אבל חשוב בעיני שאורחים שמגיעים לכל מטרה ירגישו רצויים ואהובים, בני בית!

העניין האחרון מביא אותי לכלל נוסף שמוביל אותי מאז שזנחתי את העיסוק בליטיגציה, והוא שחייבים לקבל, ואפילו לאהוב, אנשים, וכמובן לבטוח באנשים ולדעת להקשיב להם. זוהי תחילתו של גישור מוצלח ויעיל.

אנחנו קרובים לפתיחתה של שנה חדשה ובה עומדת  ככל הנראה להיכנס לתוקף הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי, שהשפעתה על מערך הגישורים בכל התחומים אינה ברורה.

מצד אחד, יכול שהתקנות שמקשות על עורכי הדין יביאו לריבוי הליכי מו"מ מחוץ לכותלי בית המשפט, לרבות גישורים – כאשר מן הצד השני יכול שלוחות הזמנים הצפופים וההנחיות לשופטים לעמוד במועדים בדווקנות ימנעו ויגבילו הליכי גישור, שמטבע הדברים זקוקים לזמן ולשקט תעשייתי, ולעניין זה ימים יגידו.

נושא הזמנים הוא הנושא היחיד בתחום הגישור שמחייב בעיני חשיבה עמוקה כיצד המגשר יכול להאיץ את תהליך המשא ומתן אחרי ישיבת הגישור, שכן מניסיון לעיתים מתן התשובות להצעות שהתגבשו לוקח זמן ארוך.

ברצוני לסיים בכמה מילים על היחס בין בתי המשפט למגשרים החיצוניים. בעיני, למרות שאין תיק שלא ניתן לקדם ו/או לסיים בהליכי גישור, המגשר אינו "מסלקה" של בית המשפט, ואין מקום להעברה אוטומטית של תיקים לגישור.

הליכי הגישור כרוכים בעלויות שלא תמיד ידם של הצדדים משגת, ועל בית המשפט וחברינו השופטים לעשות כל מאמץ להביא לניהול של משא ומתן ולתת הצעות פשרה נכונות, טובות ויעילות, שיביאו לסיום זול, צודק ומהיר של ההליך, בלא להזדקק לשמיעת ראיות.

לסיום ברצוני לאחל לכל החברים קודם כל בריאות טובה הצלחה בכל מעשיהם ושנה אזרחית חדשה טובה בהרבה מקודמתה.

 

איך הגעתי לשפיטה? מאז ומתמיד, עוד מילדותי, הייתי שוחרת צדק ידועה – עובדה שסיבכה אותי, לא אחת, עם מורי בבית הספר ומפקדי בצבא. אחרי השירות הצבאי בחרתי במשפטים כדי להגשים את יכולותיי בתחום. אחרי מספר שנים בפרקטיקה החלטתי לנסות את מזלי ולהגיע לעולם השפיטה, שמאוד עניין אותי. מוניתי כרשמת בית משפט השלום בנתניה, ומאז הכל היסטוריה.

הקשר שלי לעולם הנזיקין והרשלנות הרפואית. הקשר בינינו נרקם בצורה מקרית לחלוטין. כשמוניתי כשופטת בית משפט השלום הוחלט לנתב אלי תיקי נזיקין, וכך התוודעתי לענף והתאהבתי בו. עמלתי קשות כדי להתמקצע, ובחרתי ברשלנות רפואית אולי בשל כך שטרם תחילת לימודי באקדמיה התלבטתי קשות בין לימודי רפואה למשפטים. תחום הרשלנות הרפואית טומן בחובו ידע משפטי, הבנה בתחום הרפואי ובעיקר המון אנושיות ואמפתיה לסבלם של הניזוקים. כל אלה מייחדים לדעתי את התחום הזה מענפי המשפט האחרים.

תיק זכור במיוחד. בתחום הרשלנות הרפואית – לא אשכח זוג חרדי צעיר, שהתקשה להביא ילדים לעולם, ועקב רשלנות רפואית קיצונית ובלתי מתקבלת על הדעת, הביאו בני הזוג לעולם שלישייה, כאשר אחד הילדים נולד עם פיגור קשה מאוד ושלל מחלות. תיק עצוב מאוד וקשה.

 

איזון הכוחות בין תובעים לנתבעים. על התובעים המגישים תביעה בעילה של רשלנות רפואית מוטל נטל כלכלי עצום. עלות חוות הדעת הנדרשות לצורך הגשת התובענה יקרות ביותר, כמו גם עלויות שוטפות הנדרשות במהלך ההליך. תובעים רבים לא מסוגלים לעמוד בהוצאות הללו. לכן, בעיני, הפעילות שלנו בקרן ג'סטיס חשובה והומנית, מה עוד שעלויותיה לתובע הינן הוגנות ביותר.

העבודה עם קרן ג'סטיס ותפקידה בעולם המשפט. אני נהנית מאוד מהעבודה עם ג'סטיס, ובעיני מדובר בזכות גדולה. המקרים המובאים לפתחי מעניינים ומעוררי מחשבה, כמו גם מתן ההזדמנות לתובעים פוטנציאליים לקבל זכות גישה לערכאות, כאשר ייתכן שללא פעילות קרן ג'סטיס, היו נאלצים לוותר על הגשת התביעה והגשמת הצדק בעניינם. מתן הזדמנות תביעה שווה לכל תובע הוא דבר בעל ערך עליון ומימוש זכות יסוד של כל אדם, ואחת מאבני היסוד במדינה דמוקרטית. לדעתי פעילות הקרן היא חיונית ביותר ונותנת פתרון מעולה והוגן לתובעים בכלל, ולתובעים מעוטי היכולת בפרט.

על מה אני שמה דגש בעת בחינת בקשות השקעה. כמי שבוחנת בקשות להשקעה בתביעות המוגשות בעילה של רשלנות רפואית, חשוב לי לראות את השתלשלות העניינים שבסופה אירעה הרשלנות הנטענת, וחשוב לי לראות את התיעוד הרפואי הנוגע לטענת הרשלנות, כדי להעריך את סיכויי התביעה, שכן לא בכל פעם שלא מושגת התוצאה הרפואית המקווה מדובר ברשלנות רפואית במשמעותה המשפטית. אני מבססת את מסקנותיי על התשתית העובדתית והרפואית המונחת בפני, אותה אני קוראת בעיון רב. כשופטת שעסקה בתחום שנים רבות, אני יודעת לאשר תביעות מוצדקות ובו בזמן לעצור הגשת תביעות סרק, או תביעות בעלות סיכויים נמוכים מאוד, והכל בהתבסס על ידע רב שנרכש במשך שנים רבות.

מה נדרש ממשפטן בתחום? כדי להיות משפטן מצוין בתחום הרשלנות הרפואית, חובה להכיר על בוריין את ההלכות המשפטיות בתחום; חובה להיות בעל ידע רפואי נשוא המשפט הספציפי; ובעיקר, ומעל הכל, אנושי. אני מצפה מעורך דין טוב לחקור את חקירותיו בנעימות, בהגינות וביושר, תוך התחשבות בסבלם של התובעים וקרוביהם.

 

למה בחרתי ללמוד משפטים. "לפני לימודי משפטים למדתי פילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטת חיפה וחשבתי על קריירה אקדמית. לצערי, באותה עת נפטרה אמי (בגיל צעיר יחסית) מרשלנות רפואית, באירוע טרגי. מותה טלטל אותי וגרם לי לשקול מחדש את דרכי. כעבור מספר חודשים עזבתי את מסלול הלימודים לדוקטורט ישיר בפילוסופיה באוניברסיטה העברית, חזרתי לאוניברסיטת חיפה ושם סיימתי תואר במשפטים. רציתי להקדיש את חיי המקצועיים לטיפול בנפגעי רשלנות רפואית, כדי שלמרות תחושת חוסר האונים שהם מרגישים, הקול שלהם יישמע וייעשה בעניינם צדק".

הזיכרון הראשון כעו"ד. "הופעתי כמה חודשים לאחר שהוסמכתי כעורך דין בבית המשפט המחוזי בחיפה בדיון בו סיכמתי את טענות התביעה בעל פה. בעודי מסכם התקיים באולם סמוך דיון בתיק רצח. בסערת הרגשות התפרצו קרובי משפחתו של הקורבן גם לאולם בו הופעתי. לאחר שהבינו שאין זה הדיון בעניינם הם נרגעו, חלק מהם יצאו מהאולם אך חלק אחר נשאר ומשום מה המשיך להקשיב לי. זהו הזיכרון המוקדם ביותר שיש לי כליטיגטור צעיר".

האם עשיתי את הבחירה הנכונה. "אני עוסק בעריכת דין בתחום הרשלנות הרפואית בילדים מאז שנת 1998. לפני כן התמחיתי תחת הדרכתו של שופט בכיר שהיה בקיא היטב בנושא. שנות עבודתי הראשונות היו מאתגרות משום שהיה עליי להתמחות בתחום משפטי מורכב הדורש, מעבר ליצירתיות משפטית, ניסיון ויכולת ליטיגציה מעולה, גם הבנה עמוקה מאד של תחומים רפואיים הקשורים ברפואת ילדים. כמובן שההישגים מקצועיים שצברתי במהלך השנים תרמו מאד להרגשה כי בחרתי נכון ובמבט אחורה, אני גאה ושמח שהצלחתי לשפר באופן דרמטי את החיים של לקוחותיי".

עריכת הדין – אז והיום. "עריכת דין בשנת 2020 אינה דומה לדעתי לעריכת דין אותה דמיינתי בתקופת לימודי, זאת לפחות במרכיב מהותי אחד. בניגוד לעבר, נדרשים היום בתי המשפט להכריע במחלוקת בעניינים טכניים, מופשטים ומסובכים שאדם סביר אינו בקיא בהם. רשלנות רפואית היא דוגמא טובה לכך, שכן בענף משפטי זה נדרש בית המשפט להעמיק מאד את הבנתו בסוגיה רפואית נתונה, תוך שהוא נדרש גם להכיר היטב את הספרות הרפואית הרלוונטית. זהו אתגר קשה הן לשופט והן לעורך הדין שתפקידו הוא להנגיש לבית המשפט את המידע הרפואי באופן שניתן יהיה להבין את טענותיו ולהשתכנע מהן. לכן אני מוצא עצמי מקדיש מידי יום זמן לקריאת ספרות רפואית מקצועית, ניתוח ושילובה הנכון בטיעונים המשפטיים שאני מבקש לטעון בשם ההורים אותם אני מייצג".

המשמעות של להיות עו"ד עבורי. "עורך דין המיצג הורים לילדים עם צרכים מיוחדים למעשה מביא את 'קולם של החלשים' אל בית המשפט. לכן, המשמעות העמוקה של להיות עורך דין בתחום הרשלנות הרפואית נובעת מהזכות לספר את סיפורו של הילד הפגוע והוריו, באופן שישכנע את בית המשפט לפסוק להם פיצוי שישנה את מצבם הכלכלי לטובה ויקל על חייהם. זהו תפקידי המרכזי ואני מזכיר זאת לעצמי ולצוות שלי לעיתים תכופות".

המקרה הכי נוגע ללב. "באוכלוסיה הבדואית בנגב שכיחות מחלות גנטיות תורשתיות קשות בשל נישואי קרובים. אחת מהן היא מחלה המנוונת אט אט את השרירים, עד שהיא פוגעת בשרירי הנשימה והילד החולה נזקק להנשמה ביום ובלילה. במשפחה מסויימת אותה ייצגתי חלו ארבעה אחים במחלה קשה זו וכאשר התקבלו הפיצויים הגעתי לבית המשפחה שהזמינה אותי על מנת לציין זאת. נכנסתי לחדרם של הילדים, חדר מוזנח בבית דל שנבנה באופן בלתי חוקי. ארבעת האחים שכבו זה לצד זה מונשמים. חלקם זיהה אותי וחלקם לא. יצאתי מהחדר בתחושה קשה והתמונה הזו אינה מרפה ממני עד היום. לשמחתי יכולתי במקרה זה לסייע, לפחות מבחינה כלכלית, למשפחה היקרה הזו".

מה אני לוקח הבייתה. "ילדי גדלו ואני יכול לעבוד עד שעות מאוחרות יותר, לכן כשאני בא הביתה בערב אני משתדל להנות מרגעים משמחים עם בת זוגתי וחברים קרובים ולהתרחק לכמה שעות מהכאב שאני פוגש בו יום יום בעבודה. אני זקוק לפרספקטיבה הזו ולזמן הפרטי והמשפחתי שלי מאוד".

ההחלטה הכי קשה שקיבלתי כעו"ד. "ההחלטה הכי קשה היא לסרב לקבל מקרה לטיפולי, ולהסביר להורים שלא מצאתי דרך משפטית לעזור להם, כלומר שאין לדעתי אפשרות להגיש תביעה ולזכות בה. יש פעמים שכשאני מסביר זאת להורים, הם משיבים לי במבט עצוב וחסר כוחות. אלה הם הרגעים הקשים לי יותר מכל בעבודתי".

המורה הכי טוב שהיה לי. "המורה הטוב ביותר שלי היה כבוד השופט חנוך אריאל ז"ל שכיהן בבית המשפט המחוזי בחיפה ואחר כך בבית המשפט העליון. השופט אריאל, שהתמחה בדיני הנזיקין וברשלנות רפואית, היה אדם צנוע, משפטן מובהק, מורה רב סבלנות אך גם קפדן מאד. למדתי ממנו לא רק משפטים ודיני נזיקין, אלא גם שחמלה חייבת להיות נוכחת באולם בית המשפט שכן היא חלק בלתי נפרד מעשיית צדק. אני מתגעגע מאד לשופט אריאל והוא חסר לי. כיום אני מוצא עצמי לא פעם מצטט מדבריו בעת שאני מנסה להסביר סוגיה משפטית מסויימת לעורכי דין צעירים".

קולגה מוערכת. "עורך הדין יעקב אבימור ממשרד אבימור שדמי ושות'. עו"ד אבימור הוא מבכירי עורכי הדין בישראל בתחום דיני הנזיקין בכלל ורשלנות רפואית בפרט. מזה עשרים שנה אני מתמודד מולו ומול משרדו בבתי המשפט ובמרוצת השנים למדתי לרכוש כלפיו, הן כאדם והן כעורך דין, כבוד רב ואף הפכנו ידידים. עורך הדין אבימור הוא זה שפעל והביא לשינוייה של הלכת זייצוב ופסיקתה של הלכה חדשה, הלכת המר, שהיא מההלכות החשובות והמורכבות ביותר שנתנו בבית המשפט העליון מאז הקמתו".

עורכי דין וסטיגמות. "אני חושב שציניות היא סטיגמה רווחת, אך היא אינה מאפיינת את מרבית חברי למקצוע. אני מגלה, הן בקרב עורכי דין ותיקים והן אצל אלה שרק החלו לעבוד במקצוע, רגישות לסבלם של בני אדם, כבוד לעמדות לגיטימיות השונות מדעתם ויושרה אישית ומקצועית. אני חושב שעל לשכת עורכי הדין לעשות כל מאמץ על מנת שהציבור הרחב יכיר גם צדדים אלה של עורכי הדין בארץ".

מודל לחיקוי. "הדמות שמדריכה את הקול הפנימי שלי ומהווה עבורי מודל לחיקוי הוא סבתי, בלה ליפר (ולנטינה יקימובה) ז"ל, חסידת אומות עולם אשר הסתירה במרתף ביתה, במשך תשעה עשר חודשים שבעה יהודים (עם אחד מהם, סבי ז"ל, הקימה משפחה בתום המלחמה). סבתי הייתה אישה אמיצה וטובת לב אשר גילתה מידת אנושיות שאין למעלה ממנה דווקא נוכח זוועות מכונת ההשמדה הגרמנית. אומץ, טוב לב וצניעות הן מידות שאני רואה עצמי מחוייב אליהן".

הדברים שמניעים אותי בכל יום. "מעבר לאהבת משפחתי והדאגה לשלומה, רווחתה וביטחונה, הידיעה שזמני וזמננו כולנו קצוב מניעה אותי מידי יום לעשייה פרקטית. אני מאמין שלעשייה זו תרומה חשובה לרווחה הכלכלית של משפחות המתמודדות עם טיפול בילדים פגועים. אני גם מקווה שבדרך זו אוכל לומר בבוא היום בתחושת סיפוק שהגשמתי את ייעודי".

החיבור עם קרן ג'סטיס. "במקרה זה אחרוג מהכלל שלא לעשות שימוש במוניטין שלי לטובת חברה מסחרית המעניקה שירותים לעורכי דין. הסיבה לכך היא שקרן ג'סטיס אפשרה לעשרות רבות של משפחות שפנו אלי לעמוד בנטל הכלכלי הרב שכרוך בניהול תביעת רשלנות רפואית, בפרט מימון חוות דעת רפואיות, ובכך נפתחה בפניהם הדרך להגיש תביעה ולזכות בפיצויים משני חיים. בלי ציניות – על אף שאני מכיר גם באינטרס הכלכלי של החברה, הרי שבפועל תרומתה למימוש זכויות רפואיות של ילדים נפגעי רשלנות רפואית היא חשובה ביותר.

"אני והשותפות שלי, עורכות הדין ענת גוטמן וסיוון לאונר, הגשנו בשנתיים האחרונות עשרות תביעות רשלנות רפואית בהריון שעניינן מום קשה מולד בעמוד השדרה אותו ניתן היה למנוע באמצעות נטילה של חומצה פולית לפני ההריון. כמעט כל אותן תביעות לא היו יכולות להיות מוגשות אלמלא המימון שניתן על ידי קרן ג'סטיס לצורך כתיבת חוות דעת רפואיות מטובי המומחים בישראל. תביעות אלה מסתיימות כיום בזו אחר זו בפיצויים של מיליוני שקלים כל אחת, וקהילה גדולה של ילדים נהנית מכך. אני מציג בפני ההורים שפונים אלי את האפשרות להיעזר בקרן ג'סטיס, מציין את הניסיון הרב והטוב שיש לי עם החברה, ואכן רבים מהם בוחרים להיעזר בשירותיה".

התכונות הכי חשובות לעו"ד בתחום הרשלנות הרפואית. "שיפוט מקצועי ענייני ונקי ממשאלות לב בנוגע למצבו המשפטי של הלקוח; הבנה עמוקה של הרקע הרפואי הרלוונטי לתביעה; יכולת מוכחת לעמוד במאבקים משפטיים מול מוסדות רפואיים רבי עוצמה, קרי: יכולת הנבנית באמצעות ניסיון (לא פחות מכישרון) לנצח או לסיים את ההליך בתוצאה הטובה ביותר עבור הלקוח. מקצוע עריכת הדין הוא אמנות, אמנות השכנוע בבית המשפט, ואני מתכוון בכל שלב בקריירה שלי להמשיך להצטיין בכך למען כל אותם לקוחות שבחרו בי להיות הקול שלהם בבית המשפט".

מה שגיליתי על עצמי באמצעות המקצוע. "אחרי יותר מעשרים שנה של עיסוק אינטנסיבי בעריכת דין אני חוזר כיום, בשל הרבה יותר, לעקרונות היסוד של דיני הנזיקין. אני מקווה שכיום אני צנוע יותר מבחינה מקצועית אך גם מדויק, נחוש וברור יותר, שאלה הם תנאים הכרחיים להצלחה בהליך המשפטי".

---

עו"ד ארן אמיר, יליד 1966, תושב תל אביב. משמש כעו"ד משנת 1998. שותף-מייסד במשרד גוטמן-אמיר ושות', בעל מומחיות ספציפית ברשלנות רפואית בילדים

כשפריאל אביבי בת ה-26 התעוררה מניתוח סטנדרטי לקיצור קיבה, היא לא חשה בטוב. למרות זאת, הצעירה שוחררה לביתה. מספר ימים לאחר מכן חזרה לבית החולים, ובבדיקת סי-טי התברר שקיים דלף משרוול הקיבה.

רשלנות רפואית בניתוח קיצור קיבה

למרות זאת, לא בוצע ניתוח תיקון. כעבור מספר ימים נוספים הופנתה אביבי לבית חולים אחר לצורך ביצוע צריבה בדלף, אולם השרוול, שהיה דלקתי ופריך, נקרע. אביבי הובהלה לניתוח חירום והתעוררה בטיפול נמרץ כעבור שלושה ימים, בהם הייתה מורדמת ומונשמת – ללא קיבה.

"זה מקרה חמור ביותר של רשלנות רפואית", מסר בא-כוחה של אביבי, עו"ד אופיר בן משה, שהגיש בשם אביבי תביעת עתק לביהמ"ש המחוזי בתל אביב. "הליכים רפואיים נעשו בניגוד למקובל, ותלונות לא זכו להתייחסות".

בחוות הדעת שצורפה לתביעת הרשלנות הרפואית מטעם ד"ר אבי היינריך, אשר שולמה ע"י קרן ג'סטיס, נכתב, בין היתר: "בניתוח הראשון נחצו קווים אדומים. פריאל שוחררה לביתה במצב של סיכון חיים. הניתוח השני בוצע ללא תכנון מוקדם. ההתנהלות של שני בתי החולים הייתה בלתי-סבירה, ובעקבותיה נגרמו לתובעת נזקים בלתי-הפיכים" .

הפרשה נחשפה בימים האחרונים ב"ידיעות האחרונות", לו מסרה אביבי אמרה שבסך הכל רצתה לרזות, אבל "נשארתי נכה. הגוף שלי הוא של קשישה בת 90. הייתי מעדיפה להישאר עם משקל עודף, ובלבד שלא היו נהרסים לי החיים".

"הצטערנו מאוד לשמוע על המקרה של פריאל, ונרתמנו כדי לסייע", סיכם מנכ"ל קרן ג'סטיס, עו"ד אסף גרינוולד. "נמשיך לעמוד לצידה ולצד עו"ד בן משה לאורך הדרך, במאבקם לקבלת פיצויים בשל רשלנות רפואית".

• מאמר אורח מאת: עו"ד ד"ר אסף פוזנר

נפגע אופייני, המגיש תביעת נזיקין, מצוי בדרך כלל בקשיים כספיים; קשיים אלה נובעים גם מצרכיו הגדלים, בשל הפגיעה בו, ובמקרים רבים גם בשל ירידה דרסטית בהכנסתו.

קשיים אלה מתעצמים לנוכח העלויות הגבוהות בניהול תביעה משפטית. הוצאות אלה כוללות חוות דעת רפואיות (שיש בהם צורך בתיק שאינו תאונת דרכים), חוות דעת על רשלנות המזיק (במקרים שלא מדובר בתאונות דרכים, וכולל חוות דעת יקרות ביותר בתיקי רשלנות רפואית) וחוות דעת נלוות (כגון, חוות דעת אקטואריות על ניכויים ועל תוחלת חיים, חוות דעת כלכליות על שיעור היוון, חוות דעת על עלויות ניידות ודיור, חוות דעת על עלויות רפואיות ועוד)

מימון חוות דעת רפואית? אל תשכחו את חוות דעת הנגדית

מעבר לכך: הניזוקים זקוקים, במקרים רבים, לחוות דעת נגדיות לאלה של המזיקים, אשר בכיסם הפרוטה אינה חסרה (על בעיית מאזן הכוחות וחוסר השוויון בין מזיקים לניזוקים, עמד לאחרונה השופט שטיין בבש"א 5894/18 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' להבות ושירותים בע"מ (פורסם בנבו, 19.8.2018) שאף ציין שבתי המשפט צריכים לפעול לתיקונו).

קשיים כספיים של ניזוקים, מביאים לכך שהם נאלצים לוותר על חוות דעת רבות, למרות שאלו היו משיאות תשואה ניכרת. בנוסף לכך נאלצים הניזוקים לשאת בסכומים נוספים, המוסיפים על העול, בהם אגרות בית משפט, עלויות איסוף תיעוד רפואי, שכר מגשרים, ועוד.

כמובן, שמצב דברים זה הוא אינטרס מובהק של המזיקים, ובכך הם מנצלים את העובדה שבישראל (בניגוד למדינות שונות) אסור לעורכי הדין המייצגים, לממן מכיסם את חוות הדעת (כלל 44 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986). קושי זה של ניזוקים מוקצן בכך שבתי המשפט אינם מפתחים ומיישמים בהרחבה כלים כגון חיוב מזיק בתשלום על חשבון (כפי שקיים, למשל, באנגליה) או חיוב מזיקים בריבית מיוחדת (וראו לעניין זה אסף פוזנר, "עיכוב תשלומים על ידי חברות ביטוח: האמנם אור בקצה המנהרה? בעקבות חוק חוזה ביטוח (תיקון מס' 4), התש"ע -2010", רפואה ומשפט גיליון 42, עמ' 115 (2010)).

לא רק חסרון כיס: מימון חוות דעת רפואית לתובעים שלא רוצים לפגוע בחסכונות ארוכי טווח

גם תובעים שאינם סובלים מחסרון-כיס, אך שהם שונאי סיכון, עלולים לוותר על תביעה, או להסתפק בהגשת תביעה חלקית, לאור עלויותיה והסיכון הכרוך בה. אותם תובעים מבינים היטב כי התובע היחיד מושפע מן המקריות של עולם המשפט, וייתכן כי יש לו אפיקי השקעה חלופיים לכספו, בהם הוא היה מעדיף להשקיע, על פני תביעה משפטית שהוא אינו יכול לשלוט בה, אינו יכול להבין ואף אינו יכול להעריך אותה.

קבוצת ג'סטיס: ממימון משפטי למימון חוות דעת רפואיות

על רקע זה, כניסתה למשחק של קרן ג'סטיס, המציעה להשקיע במימון תביעות בתיקי נזיקין נבחרות של תובעים פרטיים, עשויה להניב בשורה של ממש – הן לניזוקים והן לעורכי דינם. היכולת של ניזוק, גם אם הוא במצוקה, לממן חוות דעת, יכולה לסייע באיזון בין תובעים לבין נתבעים. איזון זה, יביא גם לכך שמזיקים יצטרכו לשאת במלוא הנזק ולא יוכלו להסתמך על מצוקת הניזוק. מימון זה עשוי גם להביא לסיום מהיר יותר של תיקים, שכן מזיקים ידעו שלא ירוויחו מהמתנה למועד הגשת הראיות (שאז צריך להגיש חלק גדול מחוות הדעת), ויגיעו לפשרות סבירות בתחילת הדרך. מצב דברים זה, שהוא בשלבי התפתחות ראשוניים, אף יקדם את זכות הגישה לבתי המשפט של ניזוקים, זכות הנחשבת לזכות יסוד.

תנאי בסיסי לקידום מטרות אלה, הוא כי התשלום לקרן ג'סטיס מתבצע מתביעות המסתיימות בהצלחה בלבד (בפסק דין או בהסכם פשרה), כאשר אם תביעה נדחית, חלילה,  הניזוק התובע פטור מכל תשלום. היתרון של הניזוק כפול:

• מתאפשר לו לא רק להגיש את התביעה עצמה – אלא אף להגיש את תביעה איכותית וחזקה, שנתמכת בחוות דעת משפטית שאינן זולות מהמומחים הטובים ביותר שניתן להשיג – מה שמחזק את עוצמת התביעה, מחזק את הפוזיציה המשפטית של עורך הדין בעת ניהול התיק, ובאופן טבעי עשוי להעלות את סכום הפיצוי הסופי לניזוק (שכן במקרה של ניזוק בעל תקציב חלקי, ייתכן שגם אם יצליח להעמיד תביעה, לא בהכרח תהיה זו תביעה איכותית ומלאה – למשל במקרה שהיה ניתן או אף צריך להגיש מספר חוות דעת, ממומחים שונים ומדיסציפלינות שונות, כדי להוכיח אספקטים שונים בתביעה)
• כל ומלוא הסיכון מוטל על כתפי החברה המשקיעה, והניזוק מוגן מהאפשרות שיצא בחיסרון-כיס מהתביעה, אם חלילה תביעתו תידחה (ובכך לא רק שלא נהנה מפירות, אלא אף "הפסיד" את כל הסכומים שהשקיע בתביעה לאורך הדרך). ניזוק כזה יוכל לנהל את התיק בצורה ראויה, ללא חשש מ"חרב דמוקלס" התלויה מעל ראשו, והסיכון שיצטרך להחזיר (במקרה של הפסד) סכומי עתק. כמובן, היכולות הכלכליות של קרן ג'סטיס מקלות לא רק על הלקוח, אלא גם על עורך הדין, שלעתים לא יכול להגיש תביעה כלל (במקרה של לקוח חסר כל, או שונא סיכון) או מגיש תביעה חלקית ולמעשה "נאבק בידיים קשורות", לאור מגבלותיו הכלכליות של הלקוח המשליכות במישרין על ה"נשק" בו מתחמש עורך הדין בבואו לצאת למערכה.

עם זאת, על קצה המזלג, אפנה לשתי שאלות בסיסיות, שתצטרכנה לקבל תשובה, בהמשך הדרך, על ידי בתי המשפט והיכולות להשליך על התפתחות התחום:

הראשונה – חברות למימון תביעות, גובות, מטבע הדברים, עמלה. תמחור ההשקעה מביא בחשבון פרמטרים שונים, בראשם כאמור פרמיית סיכון (בחלק מהתיקים שאינם תאונות דרכים וטרם נקבעה בהם אחריות), היינו האפשרות שהתובע יפסיד בדין וההשקעה כולה תימחק, הן את אי-הוודאות לגבי משך ההשקעה (התלוי במועד מתן פסק הדין), והן את ערך הכסף המושקע.

כידוע, בישראל, אם התובע זוכה בתביעתו, בית המשפט מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט (מה שמכונה "הכלל האנגלי"). האם בחיוב ההוצאות, בית המשפט יחייב את המזיק לשלם את עלות חוות הדעת בלבד, או שמא יחייב את המזיק לשלם גם את עלות המימון (היינו, עלות חוות הדעת, בתוספת לעמלת המשקיעה)? השתת עלות המימון על הנתבע תהפוך את אפשרות קבלת ההשקעה לאטרקטיבית עוד יותר עבור התובעים.

לדעתי, מן הראוי לחייב את המזיקים בתשלום מלוא ההוצאות, עם עלויות המימון, מאחר ואלה נובעים באופן ישיר מהאירוע הנזיקי והינם בגדר נזק נלווה. עם זאת, ככל שניזוקים יגישו חוות דעת חסרות בסיס, בשל העובדה שהם אינם נושאים בעלות, ייתכן ויהא מקום להשית לפחות את עלות המימון עליהם.

שנית – בתי המשפט פיתחו פתרונות לבעיית הניזוק שאינו יכול לממן חוות דעת, אם כי בנסיבות חריגות. פתרונות אלה התייחסו בעיקר לחוות דעת רפואיות, שהם תנאי ואין בלתו להגשת תביעה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על פי הפתרון שנקבע, בנסיבות חריגות כאמור (ביניהם מקרה בו התובע חסר אמצעים והוא יכול להראות שיש לו סיכוי סביר בתביעה), בית המשפט ימנה מומחה מטעמו. בתי המשפט עמדו על כך שהפתרון הוא בעייתי מבחינתו של התובע, באשר הוא מעניק יתרון לנתבע דווקא, שיוכל להגיש למומחה שימונה, חוות דעת עצמאית מטעמו, ואולי לשכנע בכך את המומחה מטעם בית המשפט, בעוד שכלי זה אינו עומד לתובע (רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון אייזנבך (פורסם בנבו, 8.5.2012)).

מעבר לכך: בתי המשפט החילו כלל זה רק על חוות דעת בסיסיות ביותר, ולא על כל חוות דעת היכולה להגדיל את הסכום הנתבע (רע"א 586/15 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (פורסם בנבו, 12.2.2015)). מן הראוי לציין שכאשר הפטור ניתן בשל "קשר שתיקה" של רופאים בישראל (ולא מטעמים של חוסר יכולת) לא חייב בית המשפט את התובע לפנות לחו"ל (כדי לנתץ את קשר השתיקה), נוכח העלויות הגדולות הכרוכות בכך, אך לעומת זאת, בתי המשפט – כתנאי למינוי מומחה מטעם בית המשפט, משום שמדובר בפניה בשל חוסר אמצעים כספיים – עמדו על כך שהניזוק ינסה לממן את חוות הדעת לא רק מאמצעיו שלו, אלא גם באמצעות פניה לבני משפחה אחרים (ת"א (מחוזי י-ם) 51751-08-15 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (פורסם בנבו, 3.9.2018) או באמצעים סבירים אחרים.

גם בעניין זה, קרן ג'סטיס עשויה לטרוף את הקלפים ולעורר את השאלה, האם בטרם פונה ניזוק ומבקש מינוי של מומחה מטעם בית המשפט (או, למשל, פטור מאגרה), הוא חייב במסגרת "אמצעים סבירים אחרים" לפנות אל קרן ג'סטיס בבקשה לקבלת השקעה. קביעה חיובית, תעצים – כמובן – את מעמדה של קרן ג'סטיס, אך גם סכנה בצידה: יהא בה, לכאורה, להעביר – ולו בעקיפין – סמכות שיפוטית לגוף פרטי.

כך או אחרת, נראה כי קרן ג'סטיס מציעה בשורה של ממש, הצפויה לשפר מאוד את סיכויי הניזוקים להשיג חוות דעת מיטביות, ללא כל סיכון כספי, מקום שהדבר נמנע מהם בעבר בשל חסרון-כיס. התובעים מן הסוג האחר – תובעים שונאי סיכון – מקבלים אף הם מענה ופתרון.

בכך יוכלו תובעים פוטנציאליים להגדיל משמעותית את סיכויי התביעה ולמנף את שיעור הפיצויים, וכפועל יוצא להביא לאיזון מחודש של מאזן הכוחות הבלתי-שוויוני שהיה קיים עד כה בין מזיקים לניזוקים.

למותר לציין כי כפועל יוצא, ולאור העובדה שעורכי הדין העוסקים בתחום, מקבלים שכר טרחה באחוזים מסכום הזכייה, אף עורכי הדין צפויים להרוויח.

 

---

עו"ד ד"ר אסף פוזנר הינו שותף במשרד קמחי, פלד, פוזנר, שילה ושות' ומרצה לרשלנות רפואית ודיני פיצויים באוניברסיטה העברית.