אדם הסובל מתסמונת דאון, מעמיד את בני משפחתו במציאות חיים מאתגרת הרצופה בקשיים רבים. תסמונת דאון היא תסמונת גנטית המופיעה בתדירות של אחת ל-900 לידות בממוצע. התסמונת נגרמת עקב פגם בכרומוזומים המרכיבים את הDNA האנושי. הDNA האנושי מורכב מ-23 זוגות של כרומוזומים, כאשר אחד מקורו באב והשני מקורו באם. במקרה של תסמונת דאון, כרומוזום 21 מופיע שלוש פעמים במקום פעמיים, בתא.
רשלנות במעקב הריון – אבחון תסמונת דאון
הסובלים מתסמונת דאון סובלים ממספר תסמינים אשר מופיעים ברמות חומרה שונות.
כדוגמה לתסמינים הקוגניטיביים ניתן לציין: מוגבלות ברכישת מיומנויות כגון קריאה, כתיבה ודיבור, התנהגות ילדותית, מנת משכל נמוכה יחסית ועוד. התסמינים הרפואיים יכולים למנות: לקויות ראייה, מומים לבביים וסיכון לחלות בסוכרת (סוג 1), באלצהיימר ובדמנציה בגיל מוקדם יחסית. בנוסף ישנם התסמינים ה"ויזואליים" בניהם פנים שטוחות, עיניים מלוכסנות, אצבעות וצוואר קצרים ולשון גדולה.
תסמונת דאון היא אמנם תסמונת גנטית, אך אינה עוברת ב"ירושה" (למעט במקרים חריגים). יחד עם זאת, כיום ידועים לעולם הרפואה מספר גורמים המגדילים את הסיכון ללקות בתסמונת דאון. בין אותם גורמים ניתן למנות:
לידה בגיל מבוגר – הסיכוי ללידת ולד עם תסמונת דאון ביולדת מעל גיל 40 עומד על כ-5%; לידה של ולד עם תסמונת דאון בעבר ונשיאת מוטציה הגורמת להתאחדות של זוג הכרומוזומים מספר 21 בכל תאי הגוף. במקרה שכזה יולד לנשא המוטציה בוודאות ולד עם תסמונת דאון.
תסמונת דאון אינה ברת ריפוי, אך כיום היא לחלוטין ברת מניעה, לפחות באופן חלקי ואף ניתנת לגילוי עוד בשלב ההיריון.
מספר בדיקות רפואיות מאפשרות לבני הזוג להיוודע לכך שילדם העתידי יסבול מתסמונת דאון, וכך הם יכולים לקבל את ההחלטות המתאימות להם ביותר – כאשר בין ההחלטות הנפוצות ניתן למנות הפלה של העובר. את בדיקות האבחנה לתסמונת דאון בשלב ההיריון ניתן לחלק לשני חלקיים עיקריים:
החלק הראשון הוא בדיקות שאינן פולשניות, אשר מגלות מהו הסיכוי כי העובר יהיה נשא של תסמונת דאון. כאמור, בדיקות אלה אינן פולשניות מחדא, אבל מאידך אינן נותנות תשובה חד-משמעית לשאלה האם העובר אכן נשא של תסמונת דאון.
בחלק השני, ישנן בדיקות פולשניות אשר עלולות לסכן את ההיריון, אולם מאבחנות באופן וודאי האם העובר נשא של תסמונת דאון. בדרך כלל, נהוג להתחיל בביצוע של הבדיקות שאינן פולשניות, ורק במידה ויעלה סיכון גבוה לתסמונת דאון אצל העובר, לעבור לביצוען של הבדיקות הפולשניות.
כיום, משרד הבריאות מנחה רופאים ליידע נשים בסיכון מוגבר ללידת ולד עם תסמונת דאון על הבדיקות וללוות אותן לאורך התהליך.
לבדיקת זכאות למימון תביעת רשלנות רפואית
תביעה נזיקית על אי-אבחנה של תסמונת דאון בהריון
לידה של ולד עם תסמונת דאון ללא אבחנה מוקדמת עוד בשלב ההיריון, עלולה להיגרם עקב רשלנות רפואית במעקב הריון – ובהחלט ניתן לתבוע פיצויים משמעותיים בגינה. בשורות הבאות נסביר באלו מצבים לכאורה יוכלו לתבוע נשא התסמונת או הוריו את הרופאים אשר התרשלו ולא אבחנו כראוי תסמונת דאון בשלב ההיריון. מעבר לעשיית צדק (גם אם במובן חלקי), קבלת הפיצויים עשויה לסייע למימון הטיפולים הרפואיים ושאר ההוצאות הכלכליות הנדרשות עבור נשא תסמונת דאון.
הולדה בעוולה
העילה המרכזית בגינה ניתן לתבוע פיצויים במקרה בו לא ניתנה אבחנה נכונה לתסמונת דאון, היא עילת "הולדה בעוולה". בעילה זו טוענים נשא תסמונת הדאון ו/או הוריו כי לאור מצבו הרפואי הקשה והקשיים המלווים את חייו בעקבות התסמונת, מוטב שלא היה נולד משהיה נולד.
משכך, הם תובעים את הרופאים אשר עקב רשלנותם לא הופסק ההיריון. על מנת לזכות בתביעה שכזו, על התובעים להוכיח שתי טענות: הטענה הראשונה היא שאי-האבחנה של תסמונת הדאון התרחשה עקב רשלנות רפואית; והטענה השנייה היא כי לו אכן הייתה ניתנת אבחנה שמדובר בעובר הנושא תסמונת דאון, ההיריון היה מופסק על ידי ההורים. כעת נרחיב על שתי הטענות.
טענת הרשלנות הרפואית באבחון תסמונת דאון
לא בכל מקרה בו לא ניתן אבחון לתסמונת דאון, מקור האבחנה הוא ברשלנות רפואית. לעיתים לא ניתנת האבחנה, למרות שהרופאים אשר טיפלו באם במהלך ההיריון עשו את עבודתם כנדרש. למעשה, קיימות שתי אפשרויות מרכזיות למחדלים מצד הרופאים אשר יבססו טענה לרשלנות רפואית.
המקרה הראשון הוא, כי הרופא צפה בבדיקות מסוימות של האם אשר היה מצופה מרופא מקצועי אשר מאבחן תסמונת דאון לצפות בהן, או לחלופין לשלוח את האם לבדיקות נוספות עקב חשד לתסמונת.
המקרה השני הוא, כאשר הרופא כלל לא שלח את האם לבצע הבדיקות הרפואיות הנדרשות לאבחון תסמונת דאון וביצוע מעקב אחר התוצאות.
בשאלה האם הרופא אשר לא שלח את האם לביקורות מסוימות (אשר היו מגלות האם העובר שהיא נושאת בעל תסמונת דאון) פעל באופן רשלני, היינו כי אכן מדובר ברשלנות רפואית, קבע בית המשפט את מבחן איזון הסיכונים. לפי מבחן זה על הרופא לשקול את הסיכון הגלום באי-ביצוע הבדיקה הרפואית אל מול הסיכון הגלום בביצועה, ולהחליט על פי האיזון בין שני הסיכונים.
במידה ולא עשה זאת (או לא עשה זאת כראוי), נקבע שהרופא פעל ברשלנות רפואית.
טענת הקשר הסיבתי
לאחר שהוכחה טענת הרשלנות הרפואית, על התובעים להוכיח כי לו הייתה ניתנת אבחנה שהעובר נשא של תסמונת דאון, היה ההריון נפסק. בעבר קבע בית המשפט כי זוג, אשר הצהירו בפני הרופא כי לא יבצעו הפלה גם אם יתגלה שהעובר נשא של תסמונת דאון, אינו זכאי לפיצויים עקב עילת "הולדה בעוולה".
עם זאת, בפסיקה אחרת של בית המשפט נקבע כי אם אשר לא הופנתה לבדיקה רפואית, למרות ממצאים אשר העלו חשד כבד לתסמונת דאון, תזכה לפיצויים מכוח עילת "פגיעה באוטונומיה". שכן לא הוסבר לה מצבה הרפואי ונתנה לה ההזדמנות לבצע את הבדיקות הנדרשות, זאת למרות שלא הוכיחה כי הייתה מפסיקה את ההיריון.
קבוצת ג'סטיס בתביעות רשלנות רפואית בהיריון ותסמונת דאון
כאשר שוקלים את האפשרות להגיש תביעה שעניינה רשלנות רפואית, חשוב לזכור כי מדובר בהליך יקר ומורכב. מלבד עורך דין, התובע זקוק בדרך כלל גם לחוות דעת רפואית אחת או יותר, אשר עלות כל אחד מהן מגיעה לעשרות אלפי שקלים. בדרך כלל, הגופים הנתבעים בתביעות אלה הם גופים גדולים וחזקים (כדוגמת בתי חולים), אשר רגילים לנהל תביעות רבות וארוכות.
קבוצת ג'סטיס הוקמה על ידי עורכי דין בכירים ושופטים בדימוס. נכון להיום, קבוצת ג'סטיס נחשבת למובילה הישראלית בתחום תביעות נזקי הגוף בכלל ובענייני רשלנות רפואית בהיריון ובלידה בפרט.
ג'סטיס מלווה תובעים בעניינים אלו, מכסה במקומם את כל עלויות התביעה (כולל חוות הדעת היקרות) וחוסכת להם מאמצים וכאבי ראש מיותרים, בכך שהיא דואגת שתביעתם תבוסס על חוות דעת רפואיות של המומחים הטובים ביותר בישראל, ודואגת שהתובעים יקבלו את הפיצויים הגבוהים ביותר – במהירות, בקלות ובלי להוציא כסף מהכיס.
