• מאת עו"ד אוהד גרינוולד

סקרים בקרב עורכי דין שנערכים בשנים האחרונות בארה"ב, באנגליה ובאוסטרליה – מדינות שבהן תחום מימון ההליכים משפטיים מתפתח במהירות (נקרא גם השקעות בהליכים משפטיים, או מימון תביעות) – מראים כי אחוז ניכר מהם עדיין לא מכירים אותו מספיק טוב. המחסור בידע מביא לכך שאותם עורכי דין אינם מנצלים את האפשרויות המדהימות הטמונות בכלי החדש, והם ולקוחותיהם מפסידים תיקים, כסף ואפשרות לעשות צדק.

אחת המטרות החשובות ביותר שעומדות בפנינו – החלוצים שעוסקים בתחום מימון ההליכים המשפטיים, בישראל ובעולם – היא להשכיל את ציבור עורכי הדין. אומנם, שוק מימון ההליכים המשפטיים בעולם מכפיל את עצמו, בגודל ובהיקף, בכל שנתיים עד שלוש, וכבר היום מושקעים בעולם מיליארדי דולרים בהליכים משפטיים שונים, אולם לפי כל ההערכות מדובר בקצה הקרחון. השוק המשפטי מגלגל טריליוני דולרים בשנה, ובישראל בלבד עשרות מיליארדי שקלים בשנה. לפי התחזיות, בתוך שנים ספורות, חלק ניכר מהפעילות הכלכלית הזו תעבור דרך גופים המתמחים במימון הליכים משפטיים (מימון תביעות), ובראשם בישראל קרן ג'סטיס.

 

משברים כלכליים מגדילים את הצורך להשקעות בהליכים משפטיים

תחום מימון ההליכים המשפטיים החל לצבור תאוצה בארה"ב ובעולם במשבר הכלכלי הגדול של 2008. לא רק אנשים פרטיים, אלא גם תאגידים וחברות מסחריות החלו לפנות, בקצב הולך וגובר, לגורמים המתמחים במימון הליכים משפטיים, כדי להימנע מההוצאות הכספיות הכבדות הכרוכות בהגשת ובניהול תביעות (שעלותן עולה ככל שהסכומים המעורבים בהליכים עולים – ומטבע הדברים, הסכומים עולים ככל שהצדדים המעורבים בליטיגציה גדולים יותר), לשפר את המאזן ואת תזרים המזומנים שלהם ולגדר סיכונים.

המשבר הכלכלי שהביאה עמה הקורונה, הגדול ביותר מאז משבר 2008 ואחד החמורים מאז ומעולם, האיץ את המגמה. קצב הפניות לקרן ג'סטיס, ולגופים מסוגה בעולם, הלך וגבר ככל שמשבר הקוביד-19 נמשך. בראייה חיובית, חשיפתם של עורכי דין רבים לכלי החדש הזה בתקופת הקורונה שירתה את עורכי הדין, ובכלל את סצנת מימון ההליכים המשפטיים, לטווח רחוק מאוד – שכן לפי סקרים רבים, כ-99% מעורכי הדין שהחלו לעבוד לצד גופים המשקיעים בהליכים משפטיים הביעו "שביעות רצון גבוהה" מהעבודה לצד הגוף המשקיע, ואמרו שיהפכו אותה לעניין קבוע, בתיקים רבים נוספים.

היתרונות הכרוכים בעבודה לצד גופים המתחמים במימון הליכים משפטיים דוגמת קרן ג'סטיס, מבחינת עורכי הדין והלקוחות עצמם, הם רבים ומגוונים. הנה כמה מהמרכזיים שבהם:

• מימוש זכות הגישה לערכאות, קבלת ייצוג משפטי ברמה הגבוהה ביותר והגשת התביעה המבוססת ביותר. קבלת מימון מקרן ג'סטיס לא רק שמאפשרת לכל תובע בעל עילה ראויה לקבל את יומו בבית המשפט (ומאפשרת לכל עורך דין לייצג יותר לקוחות מאי-פעם, שכן אין עוד צורך לוותר על תיקים טובים בשל קשיים כלכליים של הלקוח), אלא גם מאפשרת ללקוח לקבל ייצוג משפטי ברמה הגבוהה ביותר – שכן במקרה הצורך, הגוף המשקיע בהליך יישא בחלק משכר הטרחה של עוה"ד, ובכך יאפשר ללקוח לשכור את שירותיהם של עורכי הדין הטובים ביותר; בנוסף, ההשקעה תאפשר ללקוח להגיש באמצעות עורך דינו את התביעה המבוססת ביותר, כאשר כל עלויות ההליך, בהן חוות דעת משפטיות, שכר חוקרים שונים, איסוף חומר, עלויות מגשרים ובוררים ועוד – מכוסות כולן ע"י ההשקעה. בכך, כאמור, הלקוח נהנה מהגשת התביעה המבוססת ביותר, בעלת סיכויי הזכייה הטובים ביותר, בלי להוציא כסף מהכיס ובלי שום סיכון.

 

• מקסום ערך התביעה. הן עבור התובעים והן עבור עורכי הדין, וודאי אלו שכל או חלק משכרם מבוסס על אחוזים מהפיצוי הסופי שמתקבל במסגרת התביעה, קיימת חשיבות עליונה לא רק לעצם הגשת התביעה – ביסוסה המלא של התביעה, המוכיחה את כל רכיבי הנזק, תאפשר לקבל את הפיצויים הגבוהים ביותר במסגרת ההליך. כל עורך דין נתקל בעבר במקרים בהם לא הצליח להוכיח את מלוא נזקי הלקוח בשל בעיות כלכליות (או "שנאת סיכון") של הלקוח, שהביאו למשל לוויתור על מספר ו/או בסוגיית האיכות של המומחים וחוות הדעת שצורפו לתביעה – ומדובר בהפסד פוטנציאלי של עשרות עד מאות אלפי שקלים (ולעיתים גם יותר מכך) מגובה הפיצוי הסופי. לחילופין, צירוף חוות דעת נוספות, המוכיחות את מלוא הנזקים ואת גובהם, יכול להיות שווה סכומי עתק, הן ללקוח והן לעורך הדין במסגרת שכר טרחתו. כאמור – כל פעולה משפטית שיכולה לשדרג את ערך התביעה ואת סיכויי הצלחתה תכוסה ע"י הגורם המממן.

 

• השוואת מאזן הכוחות. קרן ג'סטיס ודומיה גורמים לשינוי היסטורי בכך שהם מאזנים מחדש את הכוחות בעולם המשפט. למעשה, גופי מימון הליכים משפטיים מתמחים בהערכת סיכונים משפטיים, ולכן מתייחסים לתביעה (או לזכות התביעה) כאל נכס לכל דבר, ועל בסיסו בלבד משקיעים כספים בקשר עם התביעה. לכן, מצבו הכלכלי של התובע לא משנה מבחינת הגופים המממנים – בין אם מדובר בתובע חסר-אמצעים ובין אם מדובר בתובע אמיד, המימון תמיד ייעשה על בסיס הערכת התביעה וסיכוייה בלבד. לכן, בניגוד למשל לנטילת הלוואה מבנק, כדי לקבל מימון מקרן ג'סטיס או מגופים אחרים המתמחים במימון הליכים משפטיים, התובע לא יצטרך להעמיד שום בטוחות או ערבויות כלשהם. התביעה היא ה"נכס" היחיד אשר על בסיסו נעשית ההשקעה. כידוע, הגוף המממן נוטל על עצמו את מלוא הסיכון הכלכלי הכרוך בתביעה, כך שאם התביעה לא מצליחה, חלילה – ההשקעה נמחקת, ההפסד הוא של המממן בלבד והתובע לא משלם דבר. העובדה שכל תובע יכול לקבל סכומים גבוהים מקרן ג'סטיס ודומיה, תוך ביטחון ו-ודאות מלאים (בהליך שאחרת הוא כל-כולו חסר ודאות ובלתי-ניתן לחיזוי ע"י תובע "רגיל"), וה"גב" הכלכלי ממנו נהנה התובע לאורך כל הדרך, מאפשרת גם לתובעים "חלשים" להיאבק מול נתבעים חזקים יותר כשווים.

 

• הרבה יותר מכסף. גופי מימון הליכים משפטיים מספקים, בפועל, הרבה יותר מכסף: כאמור, הגופים המממנים בוחנים את סיכויי התביעה, באמצעות ועדת ההשקעות שלהם – שכוללת משפטנים מנוסים, בהם שופטים בדימוס ועורכי דין בכירים אחרים. לפיכך, אישור ההשקעה ע"י ועדת ההשקעות של הגורם המממן מעניק לעורך הדין המייצג (ולתובע) אישוש נוסף לגבי הערכתו המוקדמת את סיכויי הזכייה, בבחינת "תו תקן" איכותי. ועדת השקעות היא ה"Secret Sauce" בתהליך, ולרמתה המקצועית חשיבות דרמטית. פרט לכך, אנו בקרן ג'סטיס, והקולגות שלנו ברחבי העולם, יודעים כי לטיב השירות המוענק לעורכי הדין המייצגים וללקוחותיהם משמעות רבה, ולכן מקפידים על יצירת המסלול המהיר, המקצועי והאיכותי ביותר מרגע הפנייה אלינו ועד לחתימה על הסכם המימון עם הלקוחות והעברת הכספים. אנו בקרן ג'סטיס עובדים ומטייבים את התהליך כל העת, ואף מפתחים טכנולוגיות ייחודיות עבורו. קרן ג'סטיס מחויבת לסטנדרט השירות הגבוה ביותר והיא משיבה לפניות אליה במהירות חסרת-תקדים ביחס למקובל בעולם, בדרך כלל בתוך 72 שעות בממוצע (ולעיתים, במקרי הצורך, בתוך 24 שעות בלבד).

מאת עו"ד רותם אלוני-דוידוב

• מאמר זה נכתב בלשון נקבה אך רלוונטי לשני המינים.

במשך שנים ארוכות נתפס ההליך הפלילי כמסלול המשפטי היחיד עבור נשים וגברים שעברו פגיעה מינית. בעשור האחרון החלו נשים שעברו פגיעות מינית לפנות להליך הנזיקי, מתוך האמונה שהליך זה יוכל לתת להן את המענה לו הן זקוקות.

בתחילה נשים אלה נתפסו כרודפת בצע, שכל רצונן הוא לקבל כסף, ונטען נגדן שנפגעת אמיתית הייתה מגישה תלונה במשטרה ולא תביעה אזרחית, ולצערי גם היום מעת לעת אנחנו שומעות ביקורת שכזו. אך ברור היום יותר מתמיד כי ההליך הפלילי לא מסוגל לתת מענה ראוי לנשים שעברו פגיעה מינית, בעוד ההליך הנזיקי גם אם אינו מושלם, נותן להן מענה ראוי יותר. ועל כן ראוי לתת עליו את הדעת הן במקום הליך פלילי, והן כהשלמה להליך הפלילי.

כשהנפגעת הופכת לתובעת: תביעה אזרחית בגין פגיעה מינית

הדרך לשיקום לאחר אירוע של תקיפה מינית הנה ארוכה ורצופת מכשולים, רגשיים נפשיים, פיזיים וכלכליים, ועל כן מחייבת היא עזרה נפשית המהווה נדבך חשוב בהליך השיקום, אלא שלעזרה הנפשית נלווה נטל כלכלי, ועל כן חשוב לתת את הדעת לכך שנדרשת גם יכולת כלכלית לממן את הליך הטיפול הממושך.

הדבר החשוב ביותר בהליך האזרחי היא העובדה שהנפגעת היא גם התובעת, יש לה הזדמנות להשפיע באופן ישיר על התביעה, והיא לא תלויה במשטרה ובפרקליטות שיחליטו בשבילה. בגלל הכוח הזה, היא יכולה להחליט את מי לתבוע, על מה לתבוע והאם להתפשר.

היא גם יכולה להחליט האם נכון בכלל להגיש תביעה, שכן פעמים רבות עבור נשים שעברו פגיעה מינית, עצם הפניה לבית המשפט היא חוויה קשה, בעיקר אם צריך לצורך כך לעבור בדיקה פסיכיאטרית, ועל כן האפשרות של מכתב דרישה, אשר יאפשר לה גם לזכות בפיצוי שמגיע לה, וגם להימנע מבית המשפט היא אפשרות ראויה ופעמים רבות מתאימה ביותר לנפגעות.

 

הכוח והשליטה עוברים לידי הנפגעות והנפגעים

בעצם העובדה שהתובעת עומדת אל מול הפוגע כשווה אם לא כחזקה ממנו, ובידיה ההחלטה האם להמשיך בהליך וכיצד, ניתנת לתובעת תחושה של שליטה וכוח, תחושה שנשללה ממנה הן כתוצאה מהפגיעה והן במסגרת ההליך הפלילי.

בנוסף, פגיעה מינית פעמים רבות אינה מתרחשת בחלל ריק; היא מתאפשרת בזכות אלה שהעלימו עין, אלה שסייעו ואלה שאפשרו אותה. בתביעה אזרחית, הנפגעת יכולה לתבוע לא רק את הפוגע עצמו, אלא את כלל הגורמים שהיו מעורבים ויכלו למנוע את הפגיעה בה, או להקטין אותה. כך לדוגמא בית ספר שהעסיק מורה או עובד מבלי שדרש ממנו תעודת יושר, והמורה פגע בתלמידות, נושא באחריות לפגיעה, ויידרש לפצות את הנפגעת.

ההליך האזרחי מאפשר בגמישותו להתאים לתובעת את קו התביעה המתאים לה ביותר, ומאחר והפגיעה המינית מלווה בפגיעה נפשית משמעותית, כדאי ולעיתים אף רצוי כי במידת הצורך הייצוג המשפטי ועיצוב האסטרטגיה המשפטית יעשו בהתייעצות עם המטפל/ת, כל זאת כאשר לתובעת שליטה מלאה על אופן ניהול ההליך, ויכולה היא בכל שלב להחליט ולהפסיק את התביעה.

ניהול נכון של ההליך הנזיקי מאפשר לנפגעת את הפיצוי הכלכלי עימו היא יכולה להתחיל ולשקם את חייה,  ועל כן בהליך האזרחי מבצע העבירה, התוקף, אכן "משלם" על מעשיו, וזאת במלוא מובן המילה.

ג'סטיס ומימון תביעות בגין פגיעה מינית

קבוצת ג'סטיס הינה חברה מימון משפטי בעלת רוח חברתית, הפועלת במודל לא פוצית לא שילמת. אנו מסייעים בתביעות נזיקין ונושאים בכל עלויות התביעה בתיקים ותובעים שטענתם מוצדקת, על מנת שלא יצטרכו לממן את ההוצאות הגבוהות מכיסם. בכלל זה אנו מעניקים  גם מימון חוות דעת שונות, שעלותן נעמדת על עשרות אלפי שקלים.

 

למה הפכתי לעו"ד, וספציפית לנזיקיסט. החלטתי ללמוד משפטים ולהתמחות בנזיקין בגלל תקרית מצערת שהתרחשה בגיל 12. שנה שלמה חסכתי דמי כיס וקניתי אופניים. יום אחד, רכב מפואר שיצא מהחנייה פגע בי. נפצעתי קל וגם האופניים ניזוקו. הנהג יצא מהרכב, צעק עליי, קילל ונסע. מאז החלטתי שזה לא יקרה שוב – לא לי ולא לאחרים. לכן בחרתי במשפטים ובתחום הנזיקין, כבר בגיל 12. למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים כשבין מוריי היו גדולי המשפטנים כגון הנשיא אהרון ברק, פרופ' פרוקצ'יה, פרופ' קרמניצר ועוד.

אוטופיה מול מציאות. ובכן, המקצוע הוא לא מה שנכפה עליך אלא מה שאתה עושה איתו – כחומר ביד היוצר. אני מלכתחילה בחרתי בכוונה בייצוג תובעים. אחרי שגיליתי את פערי הכוחות העצומים בין הניזוקים לבין חברות הביטוח ידעתי שאני חייב לפעול כדי לבטל אותם. אחרי 30 שנה במקצוע הנכון ובתחום הנכון, אני יודע שלא ניתן להשיג את הצדק באמצעות בקשות ותחנונים אלא רק דרך דרישות ותביעות. עם זאת, הפיצויים ללקוחותינו מגיעים בזכות ולא בחסד.

התיק הראשון. התיק הראשון שלי היה כשהייתי סטודנט שנה ראשונה. חברה ללימודים קנתה סנדוויץ' בקפיטריה של האוניברסיטה וגילתה תחת שיניה זכוכית, מיד פניתי למפעיל של הקפיטריה בדרישת פיצוי ועל המקום הגענו להסכמה שחבורת הסטודנטים שהיינו בסביבה באותו רגע נאכל כולנו את הסנדוויצ'ים שנבחר ובחינם.

המשמעות של להיות עו"ד עבורי. מבחינתי להיות עו"ד זו שליחות מן המעלה הראשונה, זו הדרך בה אני יכול לממש את הייעוד שלי בחיים. זה מרגיש קצת כמו רובין הוד, לקחת מהחזקים ולתת לחלשים. אם לא הייתי עו"ד, הייתי רופא.

התיק הכי נוגע ללב. אני לוקח איתי הבייתה סיפורים אנושיים מורכבים שאני פוגש כמעט כל יום. הראש לא מפסיק לחשוב על הדרך הנכונה לשנות את רוע הגזרה שנפלה בחלקם של הניזוקים ולסייע להם לשפר את מצבם הכלכלי באמצעות קבלת פיצויים מחברת הביטוח. כמה שיותר פיצוי, וכמה שיותר מהר. לא אשכח מקרה של רשלנות רפואית שבו נולדה ילדה פגה והרופאים החליטו כי היא הולכת למות ועל כן יש לתת לה למות. אחרי שמתה הניחו אותה במקרר מתים למשך שבע שעות ואביה בא לקחת אותה לקבורה. באותו רגע, האם שהייתה מאושפזת ביקשה לראות את התינוקת בפעם האחרונה. הורידו ממנה את התכריכים ולפתע הילדה המתה החלה לנשום. כל בית החולים עמד על הרגליים. הילדה חיה עוד 24 שעות ולבסוף נפטרה. לשמחתנו, אחרי שנה בדיוק האם ילדה שוב, וכך סגרה מעגל מול אלוהים ומול בית החולים.

המורה הכי טוב שהיה לי. מורי ורבי עו"ד ישראל יונגר, אצלו עבדתי במהלך שמונה השנים הראשונות שלי במקצוע. אצלו התגבשה האישיות המשפטית שלי. אדם חד כתער, חכם כשלמה המלך ואנושי להפליא.

מודל לחיקוי. פרופ' ירון זליכה, אשר לא מכר את נשמתו לשטן ואולי היחיד שלא יצא ממשרד האוצר אל הטייקונים שעליהם פיקח בתפקידו הציבורי.

איפה אהיה בעוד עשור. אני אומר ששלוש התכונות החשובות ביותר לעורך דין שמייצג תובעים הן חמלה, חמלה ושוב פעם חמלה. מה שמניע אותי ביומיום הוא לראות את החיוך וההקלה בפניהם של לקוחותיי אחרי שאנחנו מממשים את מלוא זכויותיהם. לכן אני מקווה שגם בעוד עשר שנים אהיה עדיין באותו מקום, באותו תפקיד ובאותה משימה.

אני וקרן ג'סטיס. במשפט אחד – אם קרן ג'סטיס לא הייתה קיימת, היה צריך להמציא אותה.

סאמי אבו ורדה, יליד 1968, תושב חיפה. עו"ד משנה 1991. שותף-מייסד במשרד סאמי אבו ורדה עורכי דין, בעל מומחיות ספציפית בייצוג נפגעי גוף. נשוי לרימא, אבא ל-3 ילדים (שני עורכי דין וסטודנט לרפואה), סבא לשני נכדים

• מאת עו"ד גיא יעקב

אחרי כעשרה חודשים בתוך משבר הקורונה, ומשבר כלכלי הרסני שפגע קשות בכיס של מעמד הביניים, השחקנים השונים בעולם המשפט כבר יודעים שהנגיף הגביה עוד יותר את החסם הכלכלי, העצום ממילא, שעומד בפני תובעים ועורכי דין, בדרכם להגשת תביעות מוצדקות.

אלו ימים שבהם מרבית האנשים דוחים כל הוצאה "בלתי-הכרחית" מפני ההוצאות השוטפות והדחופות יותר. בנוסף, "שונאי הסיכון" מבין התובעים, גם בימים כתיקונם (כולם יודעים איך נכנסים להליך משפטי, אף אחד לא יודע איך יוצאים ממנו) מתקבעים עוד יותר בחששם. התוצאה היא שתביעות בכלל, ותביעות נזקי רכוש בפרט, ובתוכן גם תביעות ליקויי בנייה, נותרות בלתי-מטופלות.

גם לפני השנה האחרונה, מכשול מימון התביעה היה מוכר לתובעים ולמייצגים רבים בתחום הנזיקין. אם בתביעות נזקי גוף גובה האגרה קבוע בתקנות ואינו גבוה בצורה יוצאת דופן (חוות הדעת, שעלותן גבוהה מאוד, הן המכשול העיקרי), הרי שבהליכים אזרחיים, בהם תביעות רכוש וליקויי בנייה, גובה האגרה הינו נגזרת של סכום התביעה, ועלו במקרים של תביעות מורכבות להגיע למאות אלפי שקלים ומעלה.

היכולת של תובע להעביר סיכון ולהשתמש בגוף להשקעות בהליכים משפטיים, דוגמת קרן ג'סטיס, הפכה בשנה האחרונה קריטית עבור תובעים ועורכי דין – קל וחומר בתביעות רכוש, כאמור. בין אם לצורך קבלת חוות דעת, תשלום אגרת בימ"ש, מקדמות כלשהן לעורכי הדין, שכר מגשרים או כל הוצאה אחרת – קבלת ההשקעה מאפשרת לתובעים לנתב את המשאבים הפרטיים שלהם להוצאות מיידיות, לגדר סיכונים כלכליים, ובמקרה של הליך מרובה-תובעים, מאפשרת גם לצלוח את החסם הטכני ומייתרת את הצורך לגייס מכלל התובעים את חלקם היחסי בתביעה.

ליקויי בנייה: מקרה מבחן

דוגמא ספציפית ניתן להביא מתחום ענף הבניה בכלל ומתחום ליקויי הבנייה בפרט. כידוע, בשנים האחרונות, עם העלייה במחירי הדיור ובצידה תנופת בנייה חסרת תקדים, החל גל של בנייה קבלנית בהיקפים גדולים אשר טרם נראו בעבר.

למרבה הצער, גל זה הביא עמו עוולות נזיקיות בדמותן של ליקויי בנייה – תחום שלטעמי עדיין כמעט בתולי, ומדגים במיוחד את הצורך בקבלת כספים מגופים להשקעות בהליכים משפטיים דוגמת קרן ג'סטיס, נוכח מערכת יחסי הכוחות הבלתי-שוויונית: מצד אחד, קבלן בעל ממון, ומצד שני רוכשים אשר כמעט תמיד אינם בעלי יכולת להעמיד סכומים ניכרים נוספים לשם מימון התביעה.

חשוב להבין כי תביעות ליקויי הבניה הפוטנציאליות הגדולות הינן של ועדי בתים (בשל ליקויים רבים ברכוש המשותף), והן מחייבות גיוס "קופה" מכלל הדיירים. במרבית המקרים, גיוס של אלפי שקלים מכל דייר הופכת למשימה בלתי-אפשרית, גם טכנית (לאור העובדה שנדרש שיתוף פעולה מכלל הדיירים) וגם מהותית (הדיירים בדיוק נכנסו לדירה חדשה בה נמצאו ליקויי בניה לאחר שהשקיעו בה את מיטב כספם, ומתקשים להוציא סכומים נוספים לצורך הגשת תביעה).

כאמור, קרן ג'סטיס מהווה פתרון קלאסי. דוגמא לכך היא תביעת ליקויי בנייה אותה הגיש משרדנו בשם שני בניינים, בני כ-70 יחידות דיור, שנבנו במאוחד, באותו גוש/חלקה, בגין ליקויי בנייה נגד הקבלן. עפ"י חוות הדעת שהציגו הוועדים, בבניינים קיימים ליקויי בנייה בסכום של כ-5.5 מיליון ש"ח.

עלות המחצית הראשונה של האגרה אשר הייתה דרושה להגשת התביעה עמדה על כ-70,000 ש"ח; עלות חוות הדעת שתמכה בתביעה הגיעה לכ-30,000 ש"ח; וכך מצאו עצמם הוועדים בפני הוצאה צפויה של כ-100,000 ש"ח כתנאי סף מינימאלי להגשת התביעה. לסכום זה יש כמובן להוסיף את מחציתה השנייה של האגרה, הוצאות נוספות שצפויות כבר כעת (כגון נשיאה בשכר טרחת מומחה מטעם בית המשפט, שכר טרחת עורך הדין וכיוצ"ב), ומכאן עולה כי ההוצאה המינימאלית לניהול ההליך, עבור כל בית אב תובע, הינה אלפי שקלים.

משך תקופה של כחמש שנים (!) ניסו הוועדים לגייס את הסכומים הדרושים לשם ניהול ההליך, ללא הצלחה. התברר כי חלק מבעלי הדירות בבית המשותף לא מוכנים להשקיע מכיסם לשם הגשת התביעה, בין אם משיקולים כלכליים או משיקולים של חוסר עניין בהגשת תביעה הקשורה ברכוש המשותף. למרבה המזל, פניית משרדנו לקרן ג'סטיס לצורך מימון התביעה נחלה הצלחה, וקרן ג'סטיס השקיעה סך של כ-120,000 ש"ח. התביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, כבר הסתיימה לזכות התובעים, ובכך סאגה עגומה זכתה לסוף טוב.

מהפכה משפטית, כלכלית וחברתית

קשה להפריז בחשיבות המימון במקרים כאלה, הן מצד התובעים והן מצד עורכי הדין המייצגים. משרדים אזרחיים, העובדים על בסיס אחוזים מתביעות אזרחיות, יכולים כעת להגיש תביעות בסדרי גודל משמעותיים, אשר לא ניתן היה להביאן לעולם אילולא היה בנמצא גוף אשר היה נוטל על עצמו את כל ההוצאות הקשורות בניהול התיק. תחום מימון ההליכים המשפטיים, או מימון התביעות, משנה את מאזן הכוחות ההיסטורי, לטובת הנפגעים החלשים.

כמובן, באופן הזה, הסיכון הכלכלי של הלקוח מתבטל לחלוטין. לקוח אשר מממן מכיסו הליך משפטי, ודאי בסכומים ניכרים, חושף עצמו להוצאות כבדות אשר ירדו לטמיון באם תביעתו תידחה. במקרים של קבלת השקעה חיצונית לתביעה כבמקרה של קרן ג'סטיס, הרי שקרן ג'סטיס לוקחת על עצמה את מלוא הסיכון במקרה של דחיית התביעה, ומאבדת את כספה שלה. הלקוח נשאר מוגן, שלם ולא חסר.

עניין זה נותן דחיפה מורלית ופסיכולוגית משמעותית מאוד לתובעים לעמוד על זכויותיהם: לא נדרשת מהם השקעה כספית, הם נטולי סיכון, עוה"ד המטפל נוטל על עצמו את ההתעסקות עם הפן המשפטי ובסופו של דבר הלקוח פוגש פסק דין אשר לא הוציא בגינו שקל אחד. בראייה רחבה, ביטול מרכיבי ההוצאה והסיכון, שבמקרים רבים מהווים קו פרשת המים להגשת התביעות בפועל, הינו דבר מהפכני – לחיוב, כמובן – בעולם הנזיקין והתביעות האזרחיות בכלל. עצם האפשרות העומדת כיום בפני תובעים לקחת מימון וכיסוי מקרן ג'סטיס למלוא הוצאותיהם הקשורות בהליך, כשלמעשה הם-התובעים אינם נדרשים להוציא כסף מהכיס ואינם נוטלים על עצמם כל סיכון כלכלי, מהווה מהפכה במערכת יחסי הכוחות אשר קיימת וידועה לכל עו"ד מייצג בתחום האזרחי.

אם נחזור למקרה שתואר לעיל בדבר תביעת ליקויי הבנייה, ללא קבלת מימון לא היו יכולים וועדי הבתים לתבוע את נזקיהם, הקבלן היה חומק מתביעת מיליונים וללא מתן מענה אמיתי לליקויי הבנייה, והתובעים היו נותרים בחסרון כיס משמעותי מאוד.

האפשרויות הגלומות כיום בשימוש בכלי החדש של השקעות בהליכים משפטיים (ידוע גם כמימון הליכים משפטיים, או מימון תביעות), ובקרן ג'סטיס בפרט, משנות את מערכת יחסי הכוחות כפי שאנו מכירים אותה כיום בעולם הנזיקי, לטובת הניזוקים. לא עוד גופים בעלי ממון מול ניזוקים מוחלשים, שאינם בעלי יכולות לעמוד משפטית וכלכלית מול הצד המזיק.

בטווח הארוך, השלכות הכלי החדש הינן רצויות ועומדות בקנה אחד עם מטרות דיני הנזיקין: בלי ספק, הידיעה שזכות הגישה לערכאות עומדת לכל תובע (כעת גם מעשית, ולא רק רעיונית), בייחוד בתחום נזקי הרכוש וליקויי הבנייה בפרט, יביאו להתייחסות רצינית החל משלב הבנייה עצמו, אשר ייערך בקפידה רבה יותר, ובוודאי בשלב הבדק.

זאת כדי להימנע מהצורך להתמודד עם העוולות במגרש המשפטי, שכן האפשרות לקבלת השקעה לצורך כיסוי הוצאות התביעה מקרן ג'סטיס פותחת בפני התובעים, ועורכי הדין בתחום, עולם חדש, מלא הזדמנויות.

עו"ד גיא יעקב הינו מומחה לנזקי רכוש בכלל, ולתביעות בגין ליקויי בנייה בפרט, ומייסד משרד עו"ד ונוטריון הנושא את שמו

מאת עו"ד ומגשר אלי צחייק

ביום 25.10.17 הנחיתי כנס של לשכת עורכי הדין בנושא רשלנות רפואית וגישור, כאשר בין המשתתפים בפנל המגשרים הייתה חברתנו היקרה עו"ד דפנה (דפי) רוזן זינגר ז"ל. הבשורה המרה על פטירתה בטרם עת תפסה אותי לגמרי לא מוכן, בדרך למשרד, לקראת עוד יום שגרתי כביכול של גישורים, כאשר על אותו "כביכול" ארחיב מעט בהמשך.

רבים וטובים ממני יספרו בשבחה של דפי ז"ל. אני בימים אלה יכול כרגע רק לחשוב על דפי הספורטאית, דפי עם החיוך הכובש, דפי השזופה, דפי הגולשת, דפי הבלתי אמצעית של היום-יום ושל הים עם נעלי האצבע והבגדים הזרוקים של סוף השבוע, אותה דפי שסמלה עבורי חופש ואת כל מה שראוי וטוב לעמול למענו במקצוע שלנו, על מנת להתרווח בין לבין.

גישור, בוודאי בתחום כמו תביעות רשלנות רפואית, אינו דבר סתמי או טכני ולכן נקטתי למעלה בביטוי "כביכול", שכן כמעט כל תיק שונה ממשנהו: משפחה שאבדה את היקר מכל, אדם שנפגע קשה באירוע, סכסוך ארוך שנים שמצריך פתרון – גישור הוא אנשים, גישור הוא מגע עם אנשים, בגישור אנו מגלים "סיפור חיים".

אני נמנע ככל שניתן, למעט בהזדמנות חריגה זו, מלדבר על גישורים או להסביר איך לנהל גישורים, מאותה סיבה שהסופר הצ'כי הנודע קרל צ'אפק בסיפורו "האיש שידע לעוף" הסביר והוכיח כי ישנם דברים שלא ניתן להסבירם (כפי שלא ניתן להסביר אהבה).

המגשר צריך כמובן לקרוא את התיק, להיעזר בחומר רקע, פסיקה עדכנית, לדעת את סעיפי החוק, אולם מעבר לכך צריך לחוש את התיק, להסתכל מבעד לטענות הפורמליות ולהגדיל את טווח הראיה עד שתתגלה בפניו שקיפות האינטרסים האמיתיים של הצדדים.

ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. וקיימים מספר עקרונות בסיסים שמנחים אותי, ועליהם אפרט בקצרה, כדי להסביר לכם, עורכי הדין ולקוחותיהם, כיצד נראים הדברים מנקודת מבטנו, המגשרים.

בראש ובראשונה – עצמאות המגשר! חובה עלינו כמגשרים להיות בלתי תלויים ומנותקים מכל השפעה של גורמי כוח כאלה ואחרים, שבאופן לגיטימי מבחינתם תמיד ובכל תחום ירצו להשפיע על התוצאה. כולם שווים בגישור! גם ואפילו בתביעות נזיקין או רשלנות רפואית. זהו כלל ברזל שלא ניתן לסטות ממנו ויש להשאיר בצד כל שיקול אחר, לבטח שקולים כלכליים של לקוחות חוזרים/קבועים.

הכלל המנחה השני חשוב לא פחות בעיני, והינו "מכל מלמדי השכלתי": חובה להיות קשוב לצדדים ולמעשה לכל אדם המשתתף בגישור. בכל הנוגע לעורכי הדין המופיעים בפני, נקודת המוצא שלי הינה שהם יודעים ומכירים התיק הרבה יותר טוב ממני ויש להקשיב להם באדיקות. יתרה מכך, לא אחת אני נעזר בחברים, עו"ד מנוסים, ע"מ להיוועץ בנושאים משפטים שבתחום התמחותם.

למי שהכיבוד על שולחן הגישור שלי מעלה אצלו חיוך, אזכיר כי כבר בספור המקרא של שלושת המלאכים שביקרו בבית אברהם אבינו ובעודו חושב שמדובר בזרים פנה לשרה אשתו וציווה: "מהרי שלוש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות". אני אומנם לא לש ומעולם לא אעז לתת הוראות לאשה, בטח לא לאשתי, אבל חשוב בעיני שאורחים שמגיעים לכל מטרה ירגישו רצויים ואהובים, בני בית!

העניין האחרון מביא אותי לכלל נוסף שמוביל אותי מאז שזנחתי את העיסוק בליטיגציה, והוא שחייבים לקבל, ואפילו לאהוב, אנשים, וכמובן לבטוח באנשים ולדעת להקשיב להם. זוהי תחילתו של גישור מוצלח ויעיל.

אנחנו קרובים לפתיחתה של שנה חדשה ובה עומדת  ככל הנראה להיכנס לתוקף הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי, שהשפעתה על מערך הגישורים בכל התחומים אינה ברורה.

מצד אחד, יכול שהתקנות שמקשות על עורכי הדין יביאו לריבוי הליכי מו"מ מחוץ לכותלי בית המשפט, לרבות גישורים – כאשר מן הצד השני יכול שלוחות הזמנים הצפופים וההנחיות לשופטים לעמוד במועדים בדווקנות ימנעו ויגבילו הליכי גישור, שמטבע הדברים זקוקים לזמן ולשקט תעשייתי, ולעניין זה ימים יגידו.

נושא הזמנים הוא הנושא היחיד בתחום הגישור שמחייב בעיני חשיבה עמוקה כיצד המגשר יכול להאיץ את תהליך המשא ומתן אחרי ישיבת הגישור, שכן מניסיון לעיתים מתן התשובות להצעות שהתגבשו לוקח זמן ארוך.

ברצוני לסיים בכמה מילים על היחס בין בתי המשפט למגשרים החיצוניים. בעיני, למרות שאין תיק שלא ניתן לקדם ו/או לסיים בהליכי גישור, המגשר אינו "מסלקה" של בית המשפט, ואין מקום להעברה אוטומטית של תיקים לגישור.

הליכי הגישור כרוכים בעלויות שלא תמיד ידם של הצדדים משגת, ועל בית המשפט וחברינו השופטים לעשות כל מאמץ להביא לניהול של משא ומתן ולתת הצעות פשרה נכונות, טובות ויעילות, שיביאו לסיום זול, צודק ומהיר של ההליך, בלא להזדקק לשמיעת ראיות.

לסיום ברצוני לאחל לכל החברים קודם כל בריאות טובה הצלחה בכל מעשיהם ושנה אזרחית חדשה טובה בהרבה מקודמתה.

 

איך הגעתי לשפיטה? מאז ומתמיד, עוד מילדותי, הייתי שוחרת צדק ידועה – עובדה שסיבכה אותי, לא אחת, עם מורי בבית הספר ומפקדי בצבא. אחרי השירות הצבאי בחרתי במשפטים כדי להגשים את יכולותיי בתחום. אחרי מספר שנים בפרקטיקה החלטתי לנסות את מזלי ולהגיע לעולם השפיטה, שמאוד עניין אותי. מוניתי כרשמת בית משפט השלום בנתניה, ומאז הכל היסטוריה.

הקשר שלי לעולם הנזיקין והרשלנות הרפואית. הקשר בינינו נרקם בצורה מקרית לחלוטין. כשמוניתי כשופטת בית משפט השלום הוחלט לנתב אלי תיקי נזיקין, וכך התוודעתי לענף והתאהבתי בו. עמלתי קשות כדי להתמקצע, ובחרתי ברשלנות רפואית אולי בשל כך שטרם תחילת לימודי באקדמיה התלבטתי קשות בין לימודי רפואה למשפטים. תחום הרשלנות הרפואית טומן בחובו ידע משפטי, הבנה בתחום הרפואי ובעיקר המון אנושיות ואמפתיה לסבלם של הניזוקים. כל אלה מייחדים לדעתי את התחום הזה מענפי המשפט האחרים.

תיק זכור במיוחד. בתחום הרשלנות הרפואית – לא אשכח זוג חרדי צעיר, שהתקשה להביא ילדים לעולם, ועקב רשלנות רפואית קיצונית ובלתי מתקבלת על הדעת, הביאו בני הזוג לעולם שלישייה, כאשר אחד הילדים נולד עם פיגור קשה מאוד ושלל מחלות. תיק עצוב מאוד וקשה.

 

איזון הכוחות בין תובעים לנתבעים. על התובעים המגישים תביעה בעילה של רשלנות רפואית מוטל נטל כלכלי עצום. עלות חוות הדעת הנדרשות לצורך הגשת התובענה יקרות ביותר, כמו גם עלויות שוטפות הנדרשות במהלך ההליך. תובעים רבים לא מסוגלים לעמוד בהוצאות הללו. לכן, בעיני, הפעילות שלנו בקרן ג'סטיס חשובה והומנית, מה עוד שעלויותיה לתובע הינן הוגנות ביותר.

העבודה עם קרן ג'סטיס ותפקידה בעולם המשפט. אני נהנית מאוד מהעבודה עם ג'סטיס, ובעיני מדובר בזכות גדולה. המקרים המובאים לפתחי מעניינים ומעוררי מחשבה, כמו גם מתן ההזדמנות לתובעים פוטנציאליים לקבל זכות גישה לערכאות, כאשר ייתכן שללא פעילות קרן ג'סטיס, היו נאלצים לוותר על הגשת התביעה והגשמת הצדק בעניינם. מתן הזדמנות תביעה שווה לכל תובע הוא דבר בעל ערך עליון ומימוש זכות יסוד של כל אדם, ואחת מאבני היסוד במדינה דמוקרטית. לדעתי פעילות הקרן היא חיונית ביותר ונותנת פתרון מעולה והוגן לתובעים בכלל, ולתובעים מעוטי היכולת בפרט.

על מה אני שמה דגש בעת בחינת בקשות השקעה. כמי שבוחנת בקשות להשקעה בתביעות המוגשות בעילה של רשלנות רפואית, חשוב לי לראות את השתלשלות העניינים שבסופה אירעה הרשלנות הנטענת, וחשוב לי לראות את התיעוד הרפואי הנוגע לטענת הרשלנות, כדי להעריך את סיכויי התביעה, שכן לא בכל פעם שלא מושגת התוצאה הרפואית המקווה מדובר ברשלנות רפואית במשמעותה המשפטית. אני מבססת את מסקנותיי על התשתית העובדתית והרפואית המונחת בפני, אותה אני קוראת בעיון רב. כשופטת שעסקה בתחום שנים רבות, אני יודעת לאשר תביעות מוצדקות ובו בזמן לעצור הגשת תביעות סרק, או תביעות בעלות סיכויים נמוכים מאוד, והכל בהתבסס על ידע רב שנרכש במשך שנים רבות.

מה נדרש ממשפטן בתחום? כדי להיות משפטן מצוין בתחום הרשלנות הרפואית, חובה להכיר על בוריין את ההלכות המשפטיות בתחום; חובה להיות בעל ידע רפואי נשוא המשפט הספציפי; ובעיקר, ומעל הכל, אנושי. אני מצפה מעורך דין טוב לחקור את חקירותיו בנעימות, בהגינות וביושר, תוך התחשבות בסבלם של התובעים וקרוביהם.

 

זה רגע שמכיר כל עו"ד לנזיקין: מיד כשהלקוח שומע כמה בערך תעלה לו הגשת התביעה – רק עלות חוות הדעת יכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים ומעלה, כידוע – הוא לוקח צעד לאחור. לעיתים זה מסתיים ברגליים קרות ובהתקפלות, תוך ויתור על קייס חזק ופיצויים פוטנציאליים משמעותיים.

"כשהלקוחות היו יושבים מולי בפעם הראשונה והייתי מתחיל להסביר להם מה התהליך, הם תמיד היו מרוצים מכך ששכר הטרחה שלנו משולם רק באחוזים מהפיצוי הסופי", אומר עו"ד בוריס לויאב ממשרד ישר יעקובי, "אבל כשהם היו שומעים שהם צריכים להביא כסף ליתר ההוצאות, ושמדובר בסכומים לא קטנים, הם היו מתרעמים ומתחילים לשקול מחדש. רבים מהם היו הולכים 'לעשות שיעורי בית' ולא חוזרים, ואחרים היו מתווכחים ומנסים להבין איפה אפשר לחסוך ולקצץ – למרות ההתרעות וההסברים שלי על הפגיעה שעלולה להיגרם מכך לאיכות ולעוצמת התביעה, וכפועל יוצא לפיצוי הסופי".

עד לא מזמן לא היה פתרון לכשל השוק הזה, של מקור מימון ההליכים המשפטיים / מימון התביעות. התובעים בתחום הנזיקין, שרובם מגיעים ממעמד הביניים ומהמעמדות הנמוכים יותר, היו מנסים לגייס כספים מן הגורן ומן היקב: בהלוואה מהבנק, בהלוואה מחברים ומבני משפחה, ועד מוסדות חוץ-בנקאיים.

"הלוואות לא היו פתרון", מסביר פרופ' עדי אייל, בעל דוקטורט כפול במשפטים ובכלכלה ומומחה לתורת המשחקים. "ראשית משום שרבים מהתובעים סורבו בבנקים, ואפילו במוסדות חוץ בנקאיים – ולאחרים אושרה הלוואה חלקית בלבד, לאור מצבם הכלכלי והכנסותיהם; שנית, כי קבלת הלוואה כרוכה בתהליך ארוך ומורכב; שלישית, כי הסיכון בהלוואה מוטל כולו על הלווה, שמחויב להחזיר אותה תמיד, ולכן הלוואה שקולה עבור התובע להוצאת כסף מהכיס. לאור העובדה שקשה מאוד לחזות את תוצאת ההליך המשפטי, ותמיד יש סיכוי שתובע יסיים תביעה בהפסד – תובעים שונאי-סיכון העדיפו שלא להיכנס להרפתקה ולא לקחת הלוואה בכלל עבור הגשת תביעה, ואחרים בחרו ליטול הלוואה מינימאלית כדי לצמצם את הסיכון למינימום, גם אם המשמעות היא ויתור על רכיבים מסוימים בתביעה ופגיעה בפוטנציאל הפיצוי".

כך או כך, התוצאה הייתה זהה: תובעים רבים פשוט ויתרו על תביעות משמעותיות; אחרים עשו ויתורים כלכליים והגישו תביעה מצומקת, שהסתיימה בפיצוי שאינו משקף את הנזק האמיתי.

פגיעה עקיפה, אך דרמטית, ספגו עורכי הדין, שנאלצו לחזות בתיקים מצוינים רבים יורדים לטמיון – או שניהלו תיק עם "חימוש" משפטי ורפואי דל שלא היה יכול להוכיח את כל רכיבי הנזק, וכתוצאה מכך לא מימשו את הפוטנציאל הכלכלי האמיתי של התיק ונפגעו בשכר טרחתם הנגזר. בחישוב התשלום ביחס לשעות העבודה שהשקיעו בתיק, מדובר לעיתים קרובות בתשלום נמוך בעשרות אחוזים מכפי שהיו יכולים לקבל.

קרן ג'סטיס, הקרן החברתית-משפטית הראשונה בישראל, פרצה לשוק בסוף שנת 2017 עם מודל מהפכני, ששינה את השוק המשפטי, הן עבור התובעים והן עבור עורכי הדין: קרן ג'סטיס משקיעה בהליכים משפטיים ומכסה את הוצאות התובע, תוך נטילת הסיכון הכספי עליה (כאמור, הפעילות הנ"ל ידועה גם כמימון הליכים משפטיים, או מימון תביעות).

באופן הזה, תובעים יכולים להגיש כל תביעה ראויה, באמצעות עורכי הדין, בלי להוציא כסף מהכיס וללא כל סיכון; ועורכי הדין יכולים לייצג ביותר תיקים ותביעות.

מדובר, כאמור, בהשקעה, ולא בהלוואה, כך שאם התביעה חלילה נדחית, ההפסד הוא של קרן ג'סטיס בלבד. רק אם התביעה מסתיימת בהצלחה, קרן ג'סטיס זכאית לבונוס הצלחה, המשולם מתוך הפיצויים המתקבלים במסגרת התביעה. ההשקעה נעשית בכפוף לביצוע הערכת סיכונים משפטית, שמבצעת ועדת ההשקעות של קרן ג'סטיס, הכוללת שופטים בדימוס ועורכי דין בכירים.

כאשר מדובר בהשקעה, ולא בהלוואה, כל התמונה משתנה: בניגוד להלוואה, הכסף יוצא מכיסה של קרן ג'סטיס, ולא מהכיס של התובע; בניגוד להלוואה, הסיכון הכלכלי כולו מוטל על קרן ג'סטיס, והתובע מקבל ביטחון ו-ודאות מלאים שלא יוכל להפסיד כסף, גם אם תביעתו חלילה תידחה; בניגוד להלוואה, אין משקל למצבו הכלכלי של התובע או להכנסותיו, והוא אינו צריך להעמיד בטוחות כלשהן – שכן אישור ההשקעה נעשה על בסיס הערכת סיכויי התביעה מבחינה משפטית, ואין קשר ליכולת ההחזר של התובע; בניגוד להלוואה, ההליך לקבלת השקעה הוא מהיר ופשוט; בניגוד להלוואה, התובע משלם לקרן ג'סטיס רק בסיום ההליך, אם וכאשר התביעה הסתיימה בהצלחה, ומתוך הפיצויים שנפסקו לזכותו – ולא משלם או מחזיר דבר לאורך הדרך.

קרן ג'סטיס לא רק נוטלת על עצמה את הסיכון ומאפשרת לכל תובע להגיש כל תביעה ראויה, אלא מעמידה את התובע בנקודת מוצא כלכלית שקרובה ליכולות העדיפות בהרבה בדרך כלל של הנתבעים, בהן מוסדות רפואיים גדולים וחברות ביטוח, ומאזנת מחדש את הכוחות בעולם המשפט בכלל ובתחום הנזיקין בפרט. הכל הודות לתחום מימון הליכים משפטיים, או מימון התביעות.

מן הסתם, העובדה שמדובר בהשקעה, ולא בהלוואה, תוך שהסיכון מוטל על כתפיה של קרן ג'סטיס, מבטלת את שנאת-הסיכון של התובע ומעניקה לו ולבא-כוחו גישה לסכומים גבוהים, המאפשרים להם להגיש את התביעה המלאה והמבוססת ביותר.

"אני כמייצג מקבל בזכות קרן ג'סטיס את מלוא הכלים הנדרשים לי", מעיד עו"ד לויאב ממקור ראשון, ומסכם כי "התוצאה היא – ואת זה אני אומר מניסיון מצטבר של עשרות תיקים שניהלתי בתקופה האחרונה בלבד עבור תובעים בזכות קבלת השקעה מקרן ג'סטיס – שהתובעים בסופו של דבר יכולים לקבל את הפיצויים הגבוהים ביותר, שמשנים את חייהם לטובה ומשיבים ככל הניתן את המצב לקדמותו, ואנו עורכי הדין נהנים משכר טרחה מקסימאלי ומגמול ראוי לזמן ולמאמצים האדירים המושקעים בכל מקרה".

לתגובות, הערות והארות:

[email protected]

למה בחרתי ללמוד משפטים. "לפני לימודי משפטים למדתי פילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטת חיפה וחשבתי על קריירה אקדמית. לצערי, באותה עת נפטרה אמי (בגיל צעיר יחסית) מרשלנות רפואית, באירוע טרגי. מותה טלטל אותי וגרם לי לשקול מחדש את דרכי. כעבור מספר חודשים עזבתי את מסלול הלימודים לדוקטורט ישיר בפילוסופיה באוניברסיטה העברית, חזרתי לאוניברסיטת חיפה ושם סיימתי תואר במשפטים. רציתי להקדיש את חיי המקצועיים לטיפול בנפגעי רשלנות רפואית, כדי שלמרות תחושת חוסר האונים שהם מרגישים, הקול שלהם יישמע וייעשה בעניינם צדק".

הזיכרון הראשון כעו"ד. "הופעתי כמה חודשים לאחר שהוסמכתי כעורך דין בבית המשפט המחוזי בחיפה בדיון בו סיכמתי את טענות התביעה בעל פה. בעודי מסכם התקיים באולם סמוך דיון בתיק רצח. בסערת הרגשות התפרצו קרובי משפחתו של הקורבן גם לאולם בו הופעתי. לאחר שהבינו שאין זה הדיון בעניינם הם נרגעו, חלק מהם יצאו מהאולם אך חלק אחר נשאר ומשום מה המשיך להקשיב לי. זהו הזיכרון המוקדם ביותר שיש לי כליטיגטור צעיר".

האם עשיתי את הבחירה הנכונה. "אני עוסק בעריכת דין בתחום הרשלנות הרפואית בילדים מאז שנת 1998. לפני כן התמחיתי תחת הדרכתו של שופט בכיר שהיה בקיא היטב בנושא. שנות עבודתי הראשונות היו מאתגרות משום שהיה עליי להתמחות בתחום משפטי מורכב הדורש, מעבר ליצירתיות משפטית, ניסיון ויכולת ליטיגציה מעולה, גם הבנה עמוקה מאד של תחומים רפואיים הקשורים ברפואת ילדים. כמובן שההישגים מקצועיים שצברתי במהלך השנים תרמו מאד להרגשה כי בחרתי נכון ובמבט אחורה, אני גאה ושמח שהצלחתי לשפר באופן דרמטי את החיים של לקוחותיי".

עריכת הדין – אז והיום. "עריכת דין בשנת 2020 אינה דומה לדעתי לעריכת דין אותה דמיינתי בתקופת לימודי, זאת לפחות במרכיב מהותי אחד. בניגוד לעבר, נדרשים היום בתי המשפט להכריע במחלוקת בעניינים טכניים, מופשטים ומסובכים שאדם סביר אינו בקיא בהם. רשלנות רפואית היא דוגמא טובה לכך, שכן בענף משפטי זה נדרש בית המשפט להעמיק מאד את הבנתו בסוגיה רפואית נתונה, תוך שהוא נדרש גם להכיר היטב את הספרות הרפואית הרלוונטית. זהו אתגר קשה הן לשופט והן לעורך הדין שתפקידו הוא להנגיש לבית המשפט את המידע הרפואי באופן שניתן יהיה להבין את טענותיו ולהשתכנע מהן. לכן אני מוצא עצמי מקדיש מידי יום זמן לקריאת ספרות רפואית מקצועית, ניתוח ושילובה הנכון בטיעונים המשפטיים שאני מבקש לטעון בשם ההורים אותם אני מייצג".

המשמעות של להיות עו"ד עבורי. "עורך דין המיצג הורים לילדים עם צרכים מיוחדים למעשה מביא את 'קולם של החלשים' אל בית המשפט. לכן, המשמעות העמוקה של להיות עורך דין בתחום הרשלנות הרפואית נובעת מהזכות לספר את סיפורו של הילד הפגוע והוריו, באופן שישכנע את בית המשפט לפסוק להם פיצוי שישנה את מצבם הכלכלי לטובה ויקל על חייהם. זהו תפקידי המרכזי ואני מזכיר זאת לעצמי ולצוות שלי לעיתים תכופות".

המקרה הכי נוגע ללב. "באוכלוסיה הבדואית בנגב שכיחות מחלות גנטיות תורשתיות קשות בשל נישואי קרובים. אחת מהן היא מחלה המנוונת אט אט את השרירים, עד שהיא פוגעת בשרירי הנשימה והילד החולה נזקק להנשמה ביום ובלילה. במשפחה מסויימת אותה ייצגתי חלו ארבעה אחים במחלה קשה זו וכאשר התקבלו הפיצויים הגעתי לבית המשפחה שהזמינה אותי על מנת לציין זאת. נכנסתי לחדרם של הילדים, חדר מוזנח בבית דל שנבנה באופן בלתי חוקי. ארבעת האחים שכבו זה לצד זה מונשמים. חלקם זיהה אותי וחלקם לא. יצאתי מהחדר בתחושה קשה והתמונה הזו אינה מרפה ממני עד היום. לשמחתי יכולתי במקרה זה לסייע, לפחות מבחינה כלכלית, למשפחה היקרה הזו".

מה אני לוקח הבייתה. "ילדי גדלו ואני יכול לעבוד עד שעות מאוחרות יותר, לכן כשאני בא הביתה בערב אני משתדל להנות מרגעים משמחים עם בת זוגתי וחברים קרובים ולהתרחק לכמה שעות מהכאב שאני פוגש בו יום יום בעבודה. אני זקוק לפרספקטיבה הזו ולזמן הפרטי והמשפחתי שלי מאוד".

ההחלטה הכי קשה שקיבלתי כעו"ד. "ההחלטה הכי קשה היא לסרב לקבל מקרה לטיפולי, ולהסביר להורים שלא מצאתי דרך משפטית לעזור להם, כלומר שאין לדעתי אפשרות להגיש תביעה ולזכות בה. יש פעמים שכשאני מסביר זאת להורים, הם משיבים לי במבט עצוב וחסר כוחות. אלה הם הרגעים הקשים לי יותר מכל בעבודתי".

המורה הכי טוב שהיה לי. "המורה הטוב ביותר שלי היה כבוד השופט חנוך אריאל ז"ל שכיהן בבית המשפט המחוזי בחיפה ואחר כך בבית המשפט העליון. השופט אריאל, שהתמחה בדיני הנזיקין וברשלנות רפואית, היה אדם צנוע, משפטן מובהק, מורה רב סבלנות אך גם קפדן מאד. למדתי ממנו לא רק משפטים ודיני נזיקין, אלא גם שחמלה חייבת להיות נוכחת באולם בית המשפט שכן היא חלק בלתי נפרד מעשיית צדק. אני מתגעגע מאד לשופט אריאל והוא חסר לי. כיום אני מוצא עצמי לא פעם מצטט מדבריו בעת שאני מנסה להסביר סוגיה משפטית מסויימת לעורכי דין צעירים".

קולגה מוערכת. "עורך הדין יעקב אבימור ממשרד אבימור שדמי ושות'. עו"ד אבימור הוא מבכירי עורכי הדין בישראל בתחום דיני הנזיקין בכלל ורשלנות רפואית בפרט. מזה עשרים שנה אני מתמודד מולו ומול משרדו בבתי המשפט ובמרוצת השנים למדתי לרכוש כלפיו, הן כאדם והן כעורך דין, כבוד רב ואף הפכנו ידידים. עורך הדין אבימור הוא זה שפעל והביא לשינוייה של הלכת זייצוב ופסיקתה של הלכה חדשה, הלכת המר, שהיא מההלכות החשובות והמורכבות ביותר שנתנו בבית המשפט העליון מאז הקמתו".

עורכי דין וסטיגמות. "אני חושב שציניות היא סטיגמה רווחת, אך היא אינה מאפיינת את מרבית חברי למקצוע. אני מגלה, הן בקרב עורכי דין ותיקים והן אצל אלה שרק החלו לעבוד במקצוע, רגישות לסבלם של בני אדם, כבוד לעמדות לגיטימיות השונות מדעתם ויושרה אישית ומקצועית. אני חושב שעל לשכת עורכי הדין לעשות כל מאמץ על מנת שהציבור הרחב יכיר גם צדדים אלה של עורכי הדין בארץ".

מודל לחיקוי. "הדמות שמדריכה את הקול הפנימי שלי ומהווה עבורי מודל לחיקוי הוא סבתי, בלה ליפר (ולנטינה יקימובה) ז"ל, חסידת אומות עולם אשר הסתירה במרתף ביתה, במשך תשעה עשר חודשים שבעה יהודים (עם אחד מהם, סבי ז"ל, הקימה משפחה בתום המלחמה). סבתי הייתה אישה אמיצה וטובת לב אשר גילתה מידת אנושיות שאין למעלה ממנה דווקא נוכח זוועות מכונת ההשמדה הגרמנית. אומץ, טוב לב וצניעות הן מידות שאני רואה עצמי מחוייב אליהן".

הדברים שמניעים אותי בכל יום. "מעבר לאהבת משפחתי והדאגה לשלומה, רווחתה וביטחונה, הידיעה שזמני וזמננו כולנו קצוב מניעה אותי מידי יום לעשייה פרקטית. אני מאמין שלעשייה זו תרומה חשובה לרווחה הכלכלית של משפחות המתמודדות עם טיפול בילדים פגועים. אני גם מקווה שבדרך זו אוכל לומר בבוא היום בתחושת סיפוק שהגשמתי את ייעודי".

החיבור עם קרן ג'סטיס. "במקרה זה אחרוג מהכלל שלא לעשות שימוש במוניטין שלי לטובת חברה מסחרית המעניקה שירותים לעורכי דין. הסיבה לכך היא שקרן ג'סטיס אפשרה לעשרות רבות של משפחות שפנו אלי לעמוד בנטל הכלכלי הרב שכרוך בניהול תביעת רשלנות רפואית, בפרט מימון חוות דעת רפואיות, ובכך נפתחה בפניהם הדרך להגיש תביעה ולזכות בפיצויים משני חיים. בלי ציניות – על אף שאני מכיר גם באינטרס הכלכלי של החברה, הרי שבפועל תרומתה למימוש זכויות רפואיות של ילדים נפגעי רשלנות רפואית היא חשובה ביותר.

"אני והשותפות שלי, עורכות הדין ענת גוטמן וסיוון לאונר, הגשנו בשנתיים האחרונות עשרות תביעות רשלנות רפואית בהריון שעניינן מום קשה מולד בעמוד השדרה אותו ניתן היה למנוע באמצעות נטילה של חומצה פולית לפני ההריון. כמעט כל אותן תביעות לא היו יכולות להיות מוגשות אלמלא המימון שניתן על ידי קרן ג'סטיס לצורך כתיבת חוות דעת רפואיות מטובי המומחים בישראל. תביעות אלה מסתיימות כיום בזו אחר זו בפיצויים של מיליוני שקלים כל אחת, וקהילה גדולה של ילדים נהנית מכך. אני מציג בפני ההורים שפונים אלי את האפשרות להיעזר בקרן ג'סטיס, מציין את הניסיון הרב והטוב שיש לי עם החברה, ואכן רבים מהם בוחרים להיעזר בשירותיה".

התכונות הכי חשובות לעו"ד בתחום הרשלנות הרפואית. "שיפוט מקצועי ענייני ונקי ממשאלות לב בנוגע למצבו המשפטי של הלקוח; הבנה עמוקה של הרקע הרפואי הרלוונטי לתביעה; יכולת מוכחת לעמוד במאבקים משפטיים מול מוסדות רפואיים רבי עוצמה, קרי: יכולת הנבנית באמצעות ניסיון (לא פחות מכישרון) לנצח או לסיים את ההליך בתוצאה הטובה ביותר עבור הלקוח. מקצוע עריכת הדין הוא אמנות, אמנות השכנוע בבית המשפט, ואני מתכוון בכל שלב בקריירה שלי להמשיך להצטיין בכך למען כל אותם לקוחות שבחרו בי להיות הקול שלהם בבית המשפט".

מה שגיליתי על עצמי באמצעות המקצוע. "אחרי יותר מעשרים שנה של עיסוק אינטנסיבי בעריכת דין אני חוזר כיום, בשל הרבה יותר, לעקרונות היסוד של דיני הנזיקין. אני מקווה שכיום אני צנוע יותר מבחינה מקצועית אך גם מדויק, נחוש וברור יותר, שאלה הם תנאים הכרחיים להצלחה בהליך המשפטי".

---

עו"ד ארן אמיר, יליד 1966, תושב תל אביב. משמש כעו"ד משנת 1998. שותף-מייסד במשרד גוטמן-אמיר ושות', בעל מומחיות ספציפית ברשלנות רפואית בילדים

כשפריאל אביבי בת ה-26 התעוררה מניתוח סטנדרטי לקיצור קיבה, היא לא חשה בטוב. למרות זאת, הצעירה שוחררה לביתה. מספר ימים לאחר מכן חזרה לבית החולים, ובבדיקת סי-טי התברר שקיים דלף משרוול הקיבה.

רשלנות רפואית בניתוח קיצור קיבה

למרות זאת, לא בוצע ניתוח תיקון. כעבור מספר ימים נוספים הופנתה אביבי לבית חולים אחר לצורך ביצוע צריבה בדלף, אולם השרוול, שהיה דלקתי ופריך, נקרע. אביבי הובהלה לניתוח חירום והתעוררה בטיפול נמרץ כעבור שלושה ימים, בהם הייתה מורדמת ומונשמת – ללא קיבה.

"זה מקרה חמור ביותר של רשלנות רפואית", מסר בא-כוחה של אביבי, עו"ד אופיר בן משה, שהגיש בשם אביבי תביעת עתק לביהמ"ש המחוזי בתל אביב. "הליכים רפואיים נעשו בניגוד למקובל, ותלונות לא זכו להתייחסות".

בחוות הדעת שצורפה לתביעת הרשלנות הרפואית מטעם ד"ר אבי היינריך, אשר שולמה ע"י קרן ג'סטיס, נכתב, בין היתר: "בניתוח הראשון נחצו קווים אדומים. פריאל שוחררה לביתה במצב של סיכון חיים. הניתוח השני בוצע ללא תכנון מוקדם. ההתנהלות של שני בתי החולים הייתה בלתי-סבירה, ובעקבותיה נגרמו לתובעת נזקים בלתי-הפיכים" .

הפרשה נחשפה בימים האחרונים ב"ידיעות האחרונות", לו מסרה אביבי אמרה שבסך הכל רצתה לרזות, אבל "נשארתי נכה. הגוף שלי הוא של קשישה בת 90. הייתי מעדיפה להישאר עם משקל עודף, ובלבד שלא היו נהרסים לי החיים".

"הצטערנו מאוד לשמוע על המקרה של פריאל, ונרתמנו כדי לסייע", סיכם מנכ"ל קרן ג'סטיס, עו"ד אסף גרינוולד. "נמשיך לעמוד לצידה ולצד עו"ד בן משה לאורך הדרך, במאבקם לקבלת פיצויים בשל רשלנות רפואית".